קנוט אודגארד, משורר נורבגי, שספר שיריו בתרגומי עומד ומוכן לסיום ימי הקורונה כדי לראות אור .
קנוט אודגארד, משורר ששיריו באים מתוך הביוגרפיה, אך אינם נכתבים כסיפור , אלא פרשנות מאוחרת
לזכרונותיו והתבוננות על האירועים מתוך חמלה והתבוננות רליגוזית. בספר יש מחזור שירים הנוגעים
לחודשים ועונות השנה. אלה אינם שירים המתארים את העונות. אלה שירים שהעונה היא מסגרת צבעונית
לזכרונות ילדות, בחינת נעץ בזמן החולף.
אֲבִיב
אָבִיב! מִלָּה עַתִּיקָה נִפְלָאָה לְתָאֵר
רוּחוֹת דְּרוֹמִיּוֹת קַלּוֹת כַּאֲשֶׁר כָּל הַמַּרְזְבִים
בָּעֲיָרָה גִּרְגְּרוּ עַצְמָם בִּצְרִידוּת
מַתִּיזִים מֵאוֹטוֹבּוּסִים צְהֻבִּים הָעוֹבְרִים דֶּרֶךְ הָעִיר
אֶל הַשָּׁמַיִם (וְגַם לְעֶבְרִי!) גֶּשֶׁם וּבֹץ
סְדִינִים תַּחְתּוֹנִים מְתוּחִים בַּחוּץ כְּמוֹ כְּרָזוֹת נִצָּחוֹן
בָּרוּחַ עַל חַבְלֵי הַכְּבִיסָה שֶׁל אִמָּא,
הַתְחָלַת הָעוֹנָה, עונת המגפיים וְהַסְּכָרִים שֶׁהִתְפּוֹצְצוּ בְּשִׁטָּפוֹן זוֹעֵם שֶׁל מַבּוּל
מִקְרָאִי בְּמוֹרַד נָהָר מוֹלָדָהּ, פּוֹרֵץ אֶל תּוֹךְ הַפְיוֹרְד
כְּמוֹ לִוְיְתָנִים אַדִּירִים הַנּוֹשְׁפִים מִפִּיּוֹתֵיהֶם
לְעֵבֶר הַשָּׂמִים וְאָז גּוֹלְשִׁים עִם לְבָבוֹת עֲצוּמִים
עָמֹק לְתוֹךְ הַמַּיִם הַקְּפוּאִים. הָאָבִיב שֶׁל יַלְדוּתִי! אַתָּה בָּא
עִם רוּחוֹת מְתוּנוֹת לְעֵבֶר הַכְּבִיסָה הַנְּקִיָּה עַל הַחֲבָלִים שֶׁל אִמָּא
וּלְגַלּוֹת אֶת הַבְּגָדִים כְּמוֹ בּוּלֵי דֹּאַר עֲנָקִיִּים:
אֵלֶּה מִסְּפָרַד אֲדֻמִּים יְרֻקִּים בְּשִׁפּוּעַ אֲלַכְסוֹנִי
הֵיכָן אֹסֶף הַבּוּלִים שֶׁל יַלְדוּתִי?
הֵם בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁל אִמָּא בַּבַּיִת הַצָּהֹב, מַעֲלֶה
בְּמַדְרֵגוֹת המִּתְנַדֶּדוֹת , אֲרוּזִים עִם חֲלוֹמוֹת
יְשָׁנִים בַּחֹשֶׁךְ הַדַּק שֶׁל עֲלִיַּת הַגַּג: צִבְעֵי הַמַּיִם, פָּזַל מֵעֵץ,
וְאַלְבּוֹם יִבּוּשׁ הַצְּמָחִים עִם הַפְּרִיחָה הַלְּבָנָה הריחנית שׁ ל
כלנית נמרוזה
מָצָאתִי בְּקַרְקָעִית הַיַּעַר אֶת הִתְבַּגְּרוּתִי (אֲדָמָה
לַחָה וּשְׁרָכִים , אֶצְבָּעוֹתי הדַּקּוֹת מִתַּחַת לַשְּׁרָכִים). עַכְשָׁו
הָאָבִיב בָּא בֶּאֱמֶת עִם הָרְגָשׁוֹת הָעַזִּים כְּלַפָּיו! לִבּוֹ
שֶׁל בּוּל דֹּאַר (זֶה הַגָּדוֹל, הַבָּא עַל מִכְתָּב מֵרָחוֹק) זִנּוּק
מַעֲלֶה אֶל הַמַּדְרֵגוֹת, לָקַחַת בַּצַּעַד אֶת הַסִּיבוּב בַּתְּנוּעָה מִתְנַדְנֶדֶת מַעֲלָה
אַל עֲלִיַּת הַגַּג בַּבַּיִת שֶׁל חֲלוֹמוֹת יַלְדוֹתַי: פּוֹתֵחַ
אֶת הַחַלּוֹנוֹת בַּעֲלִיַּת הַגַּג וְרוּחוֹת דְּרוֹמִיּוֹת מְתוּנוֹת דּוֹחֲפוֹת
בִּבְהִירוּת לְעֵבֶר חֲלוֹמוֹת יַלְדוֹתַי, שִׁירַת צִפּוֹר
הִתְפָּרְצָה פְּנִימִית וַאֲנִי פּוֹרֵץ בִּמְהִירוּת , כְּמוֹ תִּרְזָה עַתִּיקָה
בַּגַּן, בְּסִחְרוּר יָרֹק וְעוֹלֵץ.
לכתוב זה לזכור 