רגעים ממסע לא מדומה. עדיין ברלין

יום רביעי ואני עדיין בברלין. הולכת. מדי יום לאקדמיה לאומנויות ליד ככר הנזה
לפסטיבל המשוררים של ברלין. מאזינה. מקשיבה לומדת וכותבת.

השעה כמעט שש בלובי של האקדמיה לאומנויות שליד ככר הנזה. יוצאת מתחנת הרכבת ולתוך המדרכה בה מובלעים שלושה אריחי נחושת עם שלושה שמות של יהודים שיצאו מנקודה זו ונרצחו באושוויץ. שלושה אריחים לדרוך עליהם להזכיר ולהמשיך הלאה למהר.
בימים האלה העיר בתהליכי בנייה ושיפוץ בנינים שלמים עטופים בניילונים ובעטיפות
כאילו קריסטו האמן הבולגרי עבר כאן ועטף הכל. בתים גדולים, מלונות, בתי מגורים. בין לבין יוצאים צינורות כחולים וורודים מתוך האדמה והולכים לאורך הרחובות. בחור צעיר שעצרתי הסביר לי שאדמת העיר רוויה במיים וכדי לבנות בינים גדולים יש לשאוב את המיים. אחרת האדמה הרכה לא תישא אותם על גבה והבניינים שוקעים לאיטם. מי מפחד מסימבוליזם חשבתי והסתכלתי על הצינורות הנראים כמו פסל סביבתי מודרני , סוג של ערוב מקומי.

אבל בין הבניינים הגדולים זרועים פרטים קטנים או גדולים המעידים על יש והעדר . על טראומה ועל פוסט טראומה. במובן מסויים הכל ניתן להתפרש על פי תוצאות מלחמת העולם השנייה. יש מחברי שאומרים לי שוב ושוב עזבי. המשיכי הלאה לא צריך להתעכב בעבר. אני אמשיך הלאה גם אם אני מביטה מטה.
אני אפסיק כשאוכל להפסיק לראות את הדברים דרך עדשות כפולות.

הלכתי לככר פרידריך לככר הברוקית שלפני הספריה הלאומית. ליד האוניברסיטה. שם נמצאת הספריה השרופה של מיכה אולמן. עדיין שקועה באדמה אבל הזכוכית המכסה אותה שרוטה למדי. על יד משפצים את בניין האופרה אז הפיגומים נוגעים לא נוגעים בזכוכית המכסה על הספריה הריקה. השרופה.

הבחור הצעיר שהתלווה אלי, הסביר לי שהיא נבנתה מתחת לאדמה כדי לא לפגוע ביפי הככר השמורה מאז המאה השמונה עשרה. אהבתי את הדברים שאמר, תהיתי את מי הוא מצטט.
מכאן המשכתי לעבר הנהר לאי הקטן העמוס במוזאונים אבל אותי ריתקה תערוכת רחוב, תערוכה בין
תחנות האוטובוס לבין המדרכה בחזית של הBerliner Dom שורה כפולה של עמודים הנראים כמו עמודי לוחות מודעות ומעליהם תמונות בשחור לבן של דמויות מזמן אחר. נשים גברים במיטבם. דיוקנאות מסקרנות המלוות בטקסט. Deversity destroyed. Berlin 1933-1938
התערוכה מתקיימת עכשיו כתזכורת לשרפת הספרים שנעשתה במאי 1933 . שרפה זו היא הסמל החזק ביותר של הרס התרבות המגוונת ורבת הפנים של גרמניה באותה תקופה. ספרים וכתבי עת הובאוו לככר ה opernplaz ונשרפו ברוב עם על ידי המשטר הנאצי. הככר שמול אוניברסיטת ברלין. כל המבנים הגדולים הכבדים והמכובדים האלה לא עמדו מול השרפה לא יצא משם כל המתנגד לפעולה. קול שונה. כך נשרפו ספריה של אלזה לסקר שילר ושל רבים אחרים. התערוכה מציגה דמויות האינדוידואליות מתחת לכל דמות הביוגרפיה שלה ומתגלה עולם עשיר ביותר של אנשים שהיו חלק מרקמת החיים של גרמניה ושל ברלין. ספריהם הושלכו לאש ואחרי הספרים גם האנשים. וכך בדרך לתחנת האוטובוס או לאופרה, בדרך לאוניברסיטה או למוזאונים המבטאים את כוחה של ברלין באומנות, נתקלים בעמודים העגולים שעליהם פנים וסיפורים. עמדתי וקראתי ביוגרפיה אחר ביוגרפיה ד׳ ותהיתי על השפע הזה של יהודים מוכשרים, יצירתיים . מעורבים ומעניינים שעלה כאותיות
פורחות של התורה השמימה. Www.unserevielfalt.de . אי אפשר להתעלם מהעובדה
שגם החוויה הגרמנית היא חוויה של התמודדות עם זיכרון החותר תחת עירם ותחת שפתם ותחת תרבותם כמו המיים העולים בצינורות ואין מהנדס שמצא את הפתרון להתמודד איתם באופן אחר אלא להוציאם לרחובות לאורך הבניינים והרחובות כדי לשמור על איזון המיים העולים מול המיים היורדים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.