איש נמוך וכהה ובידו קצה חוט ובקצה השני דב חום ועצוב

מתוך "אחי, הצימאון" הוצאתי מחזור שירים העוסק בשאלת הדימוי והזיכרון. בשאלה
הגדולה אל מי אני או אנחנו פונים לקשב. לאינטימיות שבין אדם לאדם, ומה יעשה הזיכרון בכל בתמונות שאסף ולמה הוא מלקט את הבלתי צפויות אלה הזרות לעצמן ולזוכר אותן. אני מוציאה את השירים מהקשרם ועולה בי געגוע לרגעים שהביאו אותם לעולם.
ושאלה גדולה האם הם מדברים אלייך, או שרק אני מדברת אלייך.

אני מדברת אליך

1

אֲנִי אֲשַׁלֵּם כְּדֵי שֶׁתְּפַנֶּה לִי שְׁעַת שַׁחֲרִית מִזְּמַנְּךָ
אָבוֹא בְּיוֹם הֲבָאַת הָעֵצִים

כְּשֶׁאֵין מִי שֶׁתּוֹפֵס זָנָב מִזְּמַנְּךָ

לְדַבֵּר אִתְּךָ וְאֵלֶיךָ עַל רֶקַע צַיָּר הַמְאַבֵּד אֶת הַקַּוִּים לְתוֹךְ מִלִּים
שֶׁמּוּטָב לֹא הָיוּ נֶאֱמָרִים

וְאוּלַי גַּם הוּא מְחַפֵּשׂ גְּאֻלָּה
מִחוּץ לַקַּוִּים מִחוּץ
לִגְבוּלוֹת הָאוּלָם בָּעוֹלָם.

2

חָזַרְתִּי לָרְחוֹב בּוֹ הָלַךְ אִישׁ אֶחָד נָמוּךְ
וּכְהֵה עוֹר, אִישׁ אֶחָד שֶׁהֶחְזִיק בְּיָדוֹ חֶבֶל דַּק
לְמַעַן הַדִּיּוּק קָצֶה שֶׁל חֶבֶל וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי קָשׁוּר לְקוֹלָר
סְבִיב צַוָּאר, קָשׁוּר, לֹא תַּאֲמִין דֹּב חוּם גָּדוֹל עָצוּם,
מְגֻשָּׁם וּמְלֻכְלָךְ דֹּב חוּם עִם עֵינַיִם חוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת
שֶׁמְּטַלְטֵל אֶת רֹאשׁוֹ מִכָּאן לְכָאן.

חָזַרְתִּי לָרְחוֹב כְּדֵי לִרְאוֹת
הַאִם אָשׁוּב וְאֶפְגֹּש אֶת הָאִישׁ
הַחֶבֶל וְהַדֹּב וְהָרְחוֹב.
אֲנִי מְשַׁלֶּמֶת כְּדֵי שֶׁתַּקְשִׁיב לִי
כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר עֲבוּרִי שֶׁרָאִיתִי לִפְנֵי שָׁנִים
אִישׁ הַנָּמוּךְ כְּהֵה עוֹר אִישׁ שֶׁהֶחְזִיק בְּיָדוֹ
קָצֶה שֶׁל חֶבֶל דַּק וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי קָשׁוּר לַקּוֹלָר
סְבִיב צַוָּאר, דֹּב חוּם גָּדוֹל שֶׁקְּצוֹת שְׂעָרוֹ לִכְלוּךְ וּבֹץ, דֹּב וְעָצוּב
אֲבָל הָעִיר הָעֲלוּבָה שֶׁמִּטְפַּחַת רֹאשׁ צִבְעוֹנִית סוֹגֶרֶת עַל צַוָּארָהּ
עִיר עֲטוּפָה בַּעֲרָפֶל וּבְאוֹר שֶׁאֵין לוֹ מִלָּה אוֹ שֵׁם בַּשָּׂפָה הַיּוֹצֵאת
בֵּין שְׂפָתַי וְשַׁיֶּכֶת לִזְמַן אַחֵר.

3

As te tursem
As te tursem*

אֲנִי נִזְקֶקֶת לְךָ
לָכֵן אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ
קָבַעְתִּי לִי תַּעֲנִית שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי
רְאֵה זֹאת כְּמוֹ תַּשְׁלוּם עֲבוּר פְּגִישָׁה, קְצֵה חֶבֶל בֵּינִי לְבֵינְךָ
וְאוּלַי מִתּוֹךְ עָנְיִי תַּעֲנֶה גַּם לִי

הָאִישׁ עִם הַחֶבֶל שֶׁבְּקָצֵהוּ דֹּב
חָצָה אֶת הָרְחוֹב שֶׁנָּשָׂא שֵׁם שֶׁל שְׂדֵרוֹת הַצַּאר
וְנִכְנַס לַסִּמְטָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן.
אֵיכָה נָתַתִּי לָאִישׁ הַנָּמוּךְ וּכְהֵה עוֹר שֶׁבְּיָדוֹ חֶבֶל וּבְקָצֵהוּ
דֹּב חוּם לַעֲבֹר עַל פָּנַי וְלָלֶכֶת אֶל תּוֹךְ הַזִּכָּרוֹן שֶׁהֶחְזִיק בְּיָדוֹ קְצֵה
חֶבֶל דַּק שֶׁבְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי הַדֹּב הֶעָצוּב הוֹלֵךְ בָּעִיר שֶׁאֵינָהּ מָקוֹם
לְדֹב חוּם עִם עֵינַיִם חוּמוֹת הִתְעַקַּשְׁתִּי לְהַחְזִיק קְצֵה חוּט בַּיָּד
וְלָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתָיו
וְשׁוּב לָלֶכֶת עַל עִקְּבוֹת דֹּב
וּלְעַכֵּב אֶת הָאִישׁ עִם הַחוּט
שֶׁבְּקָצֵהוּ דֹּב עָיֵף עָצוּב וְעָלוּב שֶׁנָּגַע לְלִבִּי עַד בֶּכִי
דֹּב שָׂעִיר וְחוּם שֶׁרָצִיתִי לַעֲצֹר
לְלַטֵּף וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ
מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁל הָאִישׁ הַנָּמוּךְ
וּכְהֵה עוֹר שֶׁרֵיחַ מְדוּרוֹת נֶאֱחַז בִּבְשָׂרוֹ
מָה אֶעֱשֶׂה לַעֲצֹר אֶת הַתְּנוּעָה אֶל הַזִּכָּרוֹן
וּלְלַטֵּף וְלַחְזֹר אֶת שְׂעָרוֹ, אֶת עֵינָיו, אֶת בְּשָׂרוֹ לְהַפְשִׁיטוֹ מֵהָעֶצֶב
לִרְאוֹתוֹ מַפְשִׁיל רֹאשׁ לְאָחוֹר

* As te tursem, – בבולגרית: אני מחפשת אותך
וְנוֹתֵן לִי אֶת עַצְמוֹ לְלִטּוּף וּלְאַהֲבָה
לִפְנֵי בּוֹא הַזִּכָּרוֹן וְרֵיחַ מְדוּרוֹת רְחוֹקוֹת.

מָה הַמְּחִיר שֶׁעָלַי לְשַׁלֵּם לִרְאוֹתְךָ מַבִּיט בְּעֵינַי
מֵרִיחַ נִשְׁמָתִי מֵרִיחַ צַוָּארִי וְנוֹשֵׁק פִּטְמָתִי
וּבִשְׁתֵּי יָדֶיךָ אוֹסֵף בְּרֹךְ
אֶת כָּל עֵינוֹת נִקְבָּתִי

4

Je te cherche*
As te tursem**

אֲנִי צְרִיכָה לְךָ
וְלָכֵן אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֵלֶיךָ
אֲדַבֵּר אִתְּךָ כְּמוֹ אֶל אָדָם שֶׁכְּדֵי לִפְגֹּש וּלְדַבֵּר יֵשׁ לְשַׁלֵּם.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַדִּבּוּר אֵלֶיךָ אוֹ הַדִּבּוּר אִתְּךָ (מַה בְּעֶצֶם הַהֶבְדֵּל)
הַמִּלִּים שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂאת בְּכַפִּי אֵלֶיךָ הֵן מַרְפֵּא
הַכֹּל מִתְרַפֶּה, הַכֹּל רָף הַכֹּל רָפֶה
כִּי אֵין בְּךָ הָאֵיבָר הַחוֹדֵר
אֵין בְּךָ הַחֵלֶק הַפּוֹרֶה.

אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ מִתּוֹךְ הַחֹשֶךְ הָרַךְ
בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אוּלָם
בּוֹ מְשׁוֹרֵר בּוֹגֵר קוֹרֵא בְּקוֹל רוֹעֵד
בְּקוֹל הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹפֵף

בְּקוֹל הַנִּפְרָד מֵהַמִּבְטָא שֶׁדָּבַק כְּמוֹ אֵזוֹב בְּדָפְנֵי הַכַּד