השקט הזה

השיר הזה, הוא חלק מהספר הבא שנערך ויצא לדרך בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הוא נכתב מתוך הימים והשבועות שקדמו להופעת הקורונה, אך מתחושה עמוקה שלחרדה שמשהו עומד להתרחש, גדול מאיתנו. משהו שכבר חורש רע סביבנו. השיר התפרסם במוסף השבת של "מקור ראשון" ב27/3/2020 , אותו ומישל אקהארד אליעל תרגם. אני מפרסמת מקור ותרגום בתודה רבה.

עוד אני שמחה על התרגום לצרפתית וטובי גרינוולד קליין, חברתי שלחה תרגום שלה לשיר בשפה האנגלית והרי הוא מצורף גם כן בתחתית העמוד.

השקט הזה

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה, הֶעָשׂוּי מִקּוֹלוֹת צִפּוֹרֵי הַבֹּקֶר

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱסַף מִתּוֹךְ הָרוּחַ בְּעַנְפֵי הַדֶּקֶל

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁנִּשְׁמָעוֹת טִפּוֹת הַמַּיִם מִפִּי הַבֶּרֶז

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁלִּפְנֵי הָרַדְיוֹ, שֶׁלִּפְנֵי הַתְנָעַת הָרֶכֶב

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה בּוֹ נֶאֱסָף הָאוֹר מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים שֶׁבְּא"י אִי, א"י, א"י   

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלִּים מַפְרִידוֹת אֶת הַשָּׂפָה מֵהַהֶבֶל

 הַשֶּׁקֶט לִפְנֵי שֶׁתָּבוֹא הַיְּדִיעָה עַל שֶׁמִּתְפָּרֵק וְנִפְרָד

וּמַרְחִיק קוֹלוֹת יְלָדִים מִמִּטַּת אִמָּם מִצְּחוֹק הַבָּטוּחַ בַּנִּמְצָא

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁל הַבֹּקֶר הַטּוֹב וּמַרְגִּיעַ

כְּאִלּוּ לֹא אוֹרֶבֶת מִלְחָמָה מֵעֵבֶר לַחֲרִיּוֹת הַדֶּקֶל, מֵעֵבֶר לַסְּתָיו

בֵּינְתַיִם סוֹפְרִים מֵתִים בּוֹדְדִים כְּאִלּוּ הֵם הֶכְרֵחַ אוֹ חֵלֶק מֵהַשֶּׁקֶט הַזֶּה

בֵּינְתַיִם אֲנַחְנוּ מְבַשְּׁלִים אֲרוּחוֹת וּמוֹנִים אֶת מֵי שֶׁבָּא

בֵּינְתַיִם אוֹסֶפֶת אֶת הָאוֹר מֵרָאשֵׁי אִילָנוֹת

שֶׁיַּעֲצֹר אֶת רַעַשׁ הַשֶּׁבֶר שֶׁאֵין לוֹ תִּקּוּן

זֶה שֶׁנֶּאֱסַף עִם הַשֶּׁקֶט לְחֶדֶר רֵיק

מִכָּל שֶׁהָיָה. יֵשׁ רַעַד בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט

דִּמּוּם כָּלוּא בַּגּוּף.

Ce silence

Ce silence fait du chant des oiseaux le matin

Ce silence, recueilli sous la brise par les branches du palmier

Ce silence où l’on entend la goutte d’eau du robinet

Ce silence avant l’allumage de la radio et de la voiture

Ce silence où se fige la lumière au-dessus des montagnes du pays

Ce silence d’avant les mots qui séparent la langue du vide

Avant d’apprendre ce qui se désagrège et part

Eloignant la voix des enfants du lit maternel et du rire serein du présent

Ce silence du matin beau et calme

Comme une guerre qui guette au-delà des feuilles du palmier  

par-delà l’automne

Pendant que l’on compte les premiers morts comme s’ils étaient nécessaires ou faisaient partie de ce silence

Pendant qu’on prépare les repas et calculons ce qui vient

Je rassemble la lumière de la cime des arbres

Pour qu’elle arrête le bruit de la faille sans remède

Qui se greffe au silence d’une chambre vidée

De tout.

Le silence tremble

Comme un corps qui saigne

De l’intérieur.

This Quiet

By Hava Pinhas-Cohen

This quiet, created from the songs of the morning birds

This quiet, gathered from the wind among the palm trees

This quiet in which are heard the drops of water from the faucet

This quiet before the radio, before the car’s engine turning over

This quiet in which the light is gathered from among the mountains

Of the land of Israel, ay, ay…

This quiet before the words that separate language from nonsense

This quiet before the knowing of that which disintegrates and that which separates

And distances the voices of children from the safe beds of their mothers

This quiet of the good and calming morning

As if there is no war lurking beyond the branches of the palm, beyond the autumn

Meanwhile, the singular dead are counted as if they are a necessary condition or part of

This quiet

Meanwhile we cook meals and number those who enter

Meanwhile we gather the light from the treetops

That will halt the thunder of the brokenness that has no repair

That is gathered with the silence into a room emptied from all

that was within. There is trembling within the silence

blood imprisoned within the body.
Translation by Toby Klein Greenwald