סלבדור, אניה שטבעה בלב ים ובלב אדם

על הספר: ספינת המעפילים סלבדור, בעריכת ד"ר שלמה שאלתיאל ובהוצאת עמותת סלבדור למורשת יהודי בולגריה

סלבדור – אוניה ששקעה בלב ים ובלב האדם.

ספינת המעפילים סלבדור בעריכת ד"ר שלמה שאלתיאל ובהוצאת עמותת סלבדור למורשת יהודי בולגריה.

בדיוק לפני 80 שנה, בליל דצמבר 1940 חורפי וקר  יצאה אוניה מעפילים מנמל ורנה על חוף הים השחור בבולגריה ועל סיפונה 352 עולים ומטרתה להגיע לחופי ארץ ישראל. ב12 בדצמבר, בליל סערה בים השיש הסוער התפרקה ספינת העץ מול חופי העיירה התורכית סיליבריה . 238 מעפילים ביניהם 66 ילדים טבעו 114 מעפילים ניצלו.

לאחר שמונים שנה יוצר ספר: ספינת המעפילים סלבדור, ספר בעריכתו של ד"ר שלמה שאלתיאל שפתח את הספר במאמר מקיף ומדייק את פרטי יציאתה ומסעה וסופה של אנית המעפילים "סלבדור".

האירוע המיוחד הזה, נתן חותם בקורותיה וזיכרונה של קהילת יהודי בולגריה, קהילה ציונית מובהקת  שקורות מאבקה בשלטון הפאשיסטי ראויים ללמוד ולסיפור. וסיפורה של סלבדור, סיפור של יוזמה, נחישות , הקרבה ואסון, עדיין לא נלמד כחלק מהתקופה של בריחת יהודים מאירופה כשבגבם נושף השלטון הנאצי ולפניהם המנדט הבריטי בארץ ישראל.

" אקדים את המאוחר ואציין שפרשת "סלבדור" כולה הייתה תולדה של גורמים אחדים, שחברו יחד והולידו אסון מחריד, צפוי מראש. הגורמים הם: משטר פוליטי גזעני בבולגריה העוין ליהודים , באשר הם יהודים, אומץ בלתי רגיל של היהודים וחוסר הברירה שלהם כפליטים, חסרי נתינות. בנוסף לכך, לקחת סיכון מחושב על ידי נוער יהודי בדרכו אל ההגשמה הציונית וראיית הנולד שלו את העתיד חסר התקווה בבולגריה, הדומה להליכה על גחלים לוחשות, בתוך סערה המתקרבת במהירות. כל זה חיזק את הרצון להקדים ולהציל את נפשו ואת משאת נפשו. תפקידו של ד"ר קונפינו , בעל הספינה ועסקן ציוני ידוע, בתוך המסכת הזאת, שנוי במחלוקת. אך אין לגזול ממנו את זכות הנבואה לאשר עומד להתרחש ולהמעיט את מידת רצונו ותרומתו להצלת נפשות רבות ככל האפשר, מקרב יהודי בולגריה ולא רק מארץ זו, נדמה לי ששר ההיסטוריה יעניק לו יותר נקודות זכות מאשר נקודות חובה." כך כתב צבי סוזין, בספרו האוטוביוגראפי חבר קיבוץ מזרע, מניצולי ספינת המעפילים סלבדור, פרקים מהספר מופיעים בתוך הספר בעריכתו של שלמה שאלתיאל.

ספינת המפרשים

ספינת המפרשים היאמן,/ כי לנו היא היתה הקן/ בו קיננו ביחד/ תקוה ופחד?/ היכן המילה עוגן?/ אתם ודאי תתמהו,/ אי-שם על חוף המות! //  מתוך שירו של סימצ'ו איסאקוב, בתרגום רפאל אליעז  המופיע בספר מקור ותרגום וכן שירו של לאו כהן בבולגרית בלבד.

מאחורי סיפורה של הטראגי של סלבדור, נמצאת דמותו השנויה במחלוקת של ברוך קונפינו (1891-1982) רופא עיניים במקצועו ועסקן ציוני וחבר "אגודת הציונים הכלליים" בבולגריה. קונפינו היה ער למציאות בבולגריה שכרתה ברית עם גרמניה הנאצית והתגברות הפעילות האנטישמית בעיתונות ובציבור. הוא הגיע למסקנה שאין עתיד ליהודי בולגריה וגורלם יהיה כגורל היהודים בשאר מדינות אירופה. הוא דרש מהתנועה הציונית פינוי  מאורגן של יהודי בולגריה לארץ ישראל באמצעות עליה בלתי ליגאלית לארץ ישראל. שלמה שאלתיאל עוקב במאמרו אחר דרכי ההתארגנות ופעילותו של קונפינו לארגון העלייה מבולגריה. המאמר חושף את הדמות ודרכי פעולתה, את התובנות ואת היצרים מאחורי פעולתו ושל חברי ועד הפעולה . זה אחד המקרים היחידים והמיוחדים בתולדות העלייה הבלתי ליגלית , של עליה פרטית בה המעפילים ברובם שילמו בעד העלייה ועלו בספינות שהשיג והפעיל קונפינו. במקרה של "סלבדור" , היו כאלה ששילמו בעד מותם.

האמת, שהקריאה בספר קשה מאד. דצמבר 1940, בורנה שנתפסת כעיר נופש מתקבצים פליטים מיהודי בולגריה ומארצות אחרות כאשר כולם מחפשים דרך לצאת מאירופה לכיוון ארץ ישראל. בתוך המהומה הזאת, מתקבצים אנשי מוסד, עסקנים ציונים מקהילת יהודי בולגריה ואחרים. כל כלי שייט אפשרי מגוייס לטובת הבריחה והעפלה , וביניהם ספינת המפרשים (ללא מנוע) ששמה הקודם היה: "צאר קרום", ספינה רעועה . ספינה שנוספו לה דרגשים על הסיפון, ספינה שכל איש ים יכול היה להעריך שהיא לא תצלח משימתה. כאשר קראתי את המאמרים ואת העדויות שבספר, כמו סיפור בלתי יאמן.

של מוות ידוע מראש, ובכל זאת, אני מלאת התפעלות לנחישותם של אנשים לעלות על כל קרש צף כדי לברוח מבולגריה, מאירופה לארץ ישראל. אני חושבת על האמביוולנטיות כלפי אותם אנשים יצירתיים וחסרי מנוח כמו ברוך קונפינו שהניעו תהליכים בנתונים כמעט בלתי אפשריים.

כך כתב מישל פמוקוב לחברתו טרם עלה על האניה בדרכו לארץ ישראל :

דעי לך יקירתי, שקיימות שתי אפשרויות: או שנגיע לארץ ישראל תוך שנים עשר יום, או שלעולם לא תדרוך כף רגלנו על אדמתה. בתוקף הנסיבות ולמזלי הרע, אני בין היחידים השותף לידיעה על האימה הצפויה לנו בים הפתוח.. דברים איומים יתרחשו על ספינה זו.. אם אגיע, אכתוב ויהיה זה , אני מאמין , רומן דמים על האכזריות האנושית".

אחד הדברים העושים את הספר הזה מיוחד, זו העטיפה האומנותית שלו, יצירה של אברהם אופק (אלג'ם). מהאמנים החשובים ביותר באומנות הישראלית, יצירתו : "ישראל, חלום ושברו" 1985-1988 חלק מציור קיר באוניברסיטת חיפה. ויצירה אחרת:  פרט מתוך "ללא שם", 1976, אוניברסיטת תל אביב, הספריה המרכזית, מקטע הציור מתאר את סלבדור, זנב ספינה ובה בצפיפות דיוקנאות המעפילים.

אברהם אופק הוא אחד האמנים היחידים בדורו שהעלה את הנושאים הלאומיים ביצירתו, וביניהם את נושא העפלה, נושא הרואי שראוי להיות חלק מהאתוס הלאומי הנלמד ומסופר בכל תוכנית לימודים וכנושא לקולנוע ויצירות אומנות. הספר הוא מסמך חשוב ביותר המחזיר את נושא ההעפה הבלתי ליגאלית בכלל ואת מקרה סלבדור לשיח הישראלי.

בין הכותבים בספר זה: דוד כהן, משיריו של סימצ'ו איסאקוב, איזי אלמוג, צבי סוזין, משה מוסק, ושלמה שאלתיאל, כותב ועורך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.