ניקופול, אין מקום כזה חפשו אותו בספרים. או על הדנובה. קפה? רק בלישכת ראש העיר.

עזבנו את העיר פלבן  את ההרים והשדות המעובדים ניקופול נמצאת באותו מחוז כמישים וחמישה ק"מ מצפון לפלבן, על שפת הדנובה, עיר נמל קטנה כשהדנובה מהווה גבול טבעי מרומניה.  וככל שהתקרבנו לדנובה האזור נראה פרוע יותר, הכביש צדדי והנהיגה היתה תימרון בין מהמורות, בדרכנו פגשנו שני נהרות גדולים הנשפכים לדנובה הויט והאוסם ושניהם מובילים אל העיר הקטנה שכוחת האל, אך ככל שמתבוננים סביב לה, עברה היה שונה.

ואלה הדברים המתארים אותה ב"כולנו בולגרים" : יקופול בנויה על הגדה הדרומית של הדנובה, באחד המקומות הצרים של אפיק הנהר, דבר שהקל את המעבר אל הגדה שמנגד. עובדה זו, וכן הסמיכות לשני הנהרות הנשפכים לדנובה והמוליכים אל מרכז בולגריה, האוסם (Osm) והויט (Vit), הפכו את העיר עוד משחר ההיסטוריה שלה למרכז אסטרטגי, מסחרי וכלכלי.

העיר ניקופול, ובעיקר מבצרה על גדת הנהר, מוזכרים כבר במאה ה-11, עם שורה של מבצרים אחרים לאורך הנהר, שנוסדו בימי הקיסר הביזנטי ניקפורוס השני (ידוע בשם פוקאס, 969-963, Nicephorus II)

חשיבותה של העיר עולה בשלהי הממלכה הבולגרית השנייה, כאשר נוכח הכיבושים העות'מאניים והתפשטותם לעבר הבלקנים, מצא כאן המלך איבן-שישמן (Ivan-Şişman) מסתור, ולשם כך חיזק את ביצוריה. לאחר נפילת טרנובו (Târnovo) הבירה (1393) נכבשה גם ניקופול (1395).

המערכה שהתנהלה סביב ניקופול על ידי הקואליציה הצלבנית, בראשותו של המלך סיגיזמונד (Sigismund) מהונגריה, הייתה תפנית בתולדות השלטון העות'מאני. הקואליציה הטילה מצור על חיל המצב העות'מאני בעיר, תחת פיקודו של דוע'אן בּיי (Doğan Bey), בשנת 1396, אך ניגפה ובכך עברה בולגריה סופית תחת הכיבוש העות'מאני. ניקופול הפכה לבירת המחוז, מקום מושבו של הסנג'ק-ביי (המושל).

נוסעים רבים תיארו את העיר על מבצרה האיתן, המסגדים הרבים שבה ומיקומה הנוח כצומת מסחרי. כן חוזרים ונשנים השבחים לפוריות אדמותיה, ובמיוחד לגפנים, שמהן ייצרו את היין המשובח של האזור."

במהלך המאה ה16, מצויים לאורך הדנובה, בוידין, בניקופול וברוסה מספר בתי אב, הנספרים בכל עיר במאות יהודים. השינוי מתרחש עם השלטון העות'מני ובואם של היהודים הספרדים מגירוש ספרד. וכך נאמר באתר כולנו בולגרים : שינויים דמוגרפיים. הארגון הפנימי של קהילת ניקופול

ממסמך עות'מאני מראשית המאה ה-17 עולה, שקהילת ניקופול גדלה והכפילה את מספרה ב-1,579, פי חמישה, לעומת המספרים משנות ה-20 וה-30 של אותה מאה. מאותו מקור אנו למדים, שסביב 1580 היו בניקופול 186 בתי-אב יהודיים (האנה – hane) וכן עוד 87 לא נשואים (müccered) משלמי מס. סך הכול 1,017 נפשות, לעומת כ-200 בשליש הראשון של אותה המאה. באותו מסמך רשומים כ-3,650 מוסלמים וכ-3,800 נוצרים, בולגרים, ארמנים וואלאכים. היהודים הוו באותה עת, אם כן, 13.6% מכלל האוכלוסייה. הדבר מצביע על כך, שניקופול הייתה לאבן שואבת ליהודים רבים, שהגיעו אליה משום האפשרויות הכלכליות שנפתחו לפניהם ובשל היותה המרכז השלטוני והאדמיניסטרטיבי של הסנג'ק. למרות נידחות הקהילה, והעובדה שלא תמיד היה בה בית דין וחכם שישב בראשה, דאגה קהילת ניקופול גם לסוחרים עוברי אורח, שנרצחו ומקום קבורתם לא נודע, מעבר לדנובה, ברחבי ואלאכיה. בהיותה מעין "משלט קדמי" של הציביליזציה היהודית באימפריה העות'מאנית, נטלה על עצמה הקהילה משימה זו."

ואת הפרטים האלה למדתי והבאתי לבלוג, כדי להסביר מדוע בחרתי בביקור בעיר נידחת זאת. עיר שיש לה עבר מפואר ושנים רבות של נידחות ואי נראות. לא שמעתי על תירים ישראלים, הרואים בניקופול יעד לביקור .

הגענו לקראת צהרים לעיר. נכנסנו רחוב שנראה כרחוב ראשי ומוביל לנהר. הרחוב הופרד על ידי פארק פנימי תוך נהיגה הפנתי מבט לעבר הפארק כשאני מחפשת איזו אנדרטה או ציון המיוחס לרב יוסף קארו. ידעתי על הציון הזה, כי שמעתי זאת מפיו של ההסטוריון שלמה שאלתיאל שביקר במקום עם בני משפחתו וזאת בעקבות מחקר שעשה נכדו על הרב יוסף קארו ואכן, תוך נהיגה העין קלטה פסל של ספר פתוח. הדימוי של ספר , נראה לי מתאים לנושא החיפוש שלי. סיבוב נוסף ומצאנו חניה. עדה החלה לפנות לכיוון הנהר ולשאול, מישהו הפנה אותה לספריה (ביבליותקה)  בעודנו הולכות בחום היום, בבוהק האור הבא מן הנהר לכיוון הספריה, מימין לדרך, הרחתי את הריח המוכר הכה מקומי וכה ביתי, ריחם של פלפלים צלויים וקלויים על האש , ריחם של פצ'ני צ'ושקי. הפניתי מבט וראיתי אישה מבוגרת, עומדת במרפסת הבית וצולה את הפלפלים על אסכלה בחצר. נפנפתי לה בידי, וצעקתי פצ'ני צ'ושקי. היא חייכה לעברנו והצביעה על הפלפלים הנצלים ומפיצים את ריח מותם המתוק.

המשכנו בדרכנו לספריה, שם בתוך חדר בין מכונות צילום יצאה לקראתנו קריסטינה המנהלת , אישה עגולה וחייכנית , זה היה מפגש משנה מציאות. ברגע שהזכרתי את שמו של יוסף קארו היא הוסיפה את שם ספרו שנכתב כאן על שפת הדנובה: הבית יוסף.  היא יצאה איתנו לחום היום, לרחוב הבוהק לעבר המקום ממנו באנו לפארק הקטן ועבור רגע עמדו לפני הספר הפתוח בעמוד הימני כתוב:

מצבת זיכרון

לרבי יוסף קארו זצוק"ל

מחבר השולחן ערוך

שהתגורר בעיר זו – ניקופול

וכתב בה את

"בית יוסף" ה'רס"ג – ה"ררצ"ו

1523-1536

ובכן מהו אותו הספר "בית יוסף" שיוסף קארו החל לכתוב אותו באדירנה שבתורקיה, התיכו בניקופול וסיימו בצפת והדפיסו בקושטא?

הספר הוא אומנם פירוש והקמת נתבך נוסף ל"ארבעת הטורים" של רבי יעקב בן אשר. שיטת הפסיקה של הטור על פי אביו הרא"ש שרוב פוסקיו הם רבני אשכנז , רבי יוסף קארו נכנס לחלל הספרותי-הלכתי – ספרדי וחיבר את ספרו שהוא פירוש ומענה לארעת הטורים. ואלה הדברים שכתב כדי להסביר את מניעיו:

ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית, להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות, וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי הוא זה אשר יערב ליבו לגשת להוסיף טענות וראיות? ואיזהו אשר ימלאהו ליבו להכניס ראשו בין ההרים, הררי אל, להכריע ביניהם על פי טענות וראיות, לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריע הם? כי בעוונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד, אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה – לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר. ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל, נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל ליבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעה אחת – נפסוק הלכה כמותם…  (ויקיפדיה)

עוד אנחנו עומדות מול מצבת הזיכרון ואני לא מאמינה לעיני שואלת אותי קריסטינה אם ארצה לראות את הבית של יוסף קארו ואת ה"אוניברסיטה" שלו. הבנתי שמדובר בישיבה של הרב יוסף קארו, או בית המדרש ובית הכנסת. והנה הופיע גבר גבה קומה ושחום עור, ניכר עליו כמי שעובד חשוף לשמש, עמד מולנו בסרבל כחול וחיוך רחב וסיפר בבולגרית שהוא הקים את המצבה והשלט לבית הקברות היהודי, ומכאן הבנתי שקיימים כאן שרידים של בית קברות יהודי . וסיפר שלפני שנתיים הגיעו לכאן שני רבנים וביקשו ממנו להקים לוח ולקבוע אותו בכניסה המשוערת לבית הקברות העתיק, והוסיף שיש לו בבית עותק נוסף למקרה, שחלילה יפגע הלוח שהוצב בבית הקברות. ניקולאי אמר שיגיע לאחר שנסיים את הסיבוב ויקח אותנו לבית הקברות. התעכבנו ליד ביתו המשופץ של יוסף קארו שיש עליו שלט המעיד עליו, מולו מצויים חרבות של בני בתים ישנים, שיש להניח שהיו בתי יהודים שבינתיים, נהרסו וחלקם נשרפו , הם מן הסתם רכוש פרטי שבעליו אינו כאן ואין לו דורש. חצינו פלג קטן החוצה את העיירה ועברנו ליד כנסיה עתיקה מהמאה הארבע עשרה וברחוב המקביל התנשא בית יוצא דופן בגודלו ובגובהו, קריסטינה הצביעה עליו, "זה האוניברסיטה של יוסף קארו" אמרה. על פי גודלו וגובהו, כשלוש קומות על חצר רחבת ידים, ניתן להבין שזה היה בית בעל חשיבות ציבורית , כרגע צבעיו דהים בין צהוב לאפור, הגן מוזנח, ושאלתי את קריסטינה מי חי בבית הזה. היא סיפרה שבמשך שנים חיו שם שתי משפחות והיום נותרה שם אישה זקנה אחת. צילמתי ושמרתי את הדברים בליבי, לאט לאט המרחב החל לספר סיפור על קהילה קטנה שחיה כאן עם מתח רוחני גדול מאד. קהילה על פרשת דרכים. בין שתי אימפריות וכמה לשונות.

חזרנו לגן בית יוסף ואספנו את ניקולה למכונית ועל פי הדרכתו יצאנו מהעיירה לגבעות שמחוצה לה. לאחר שנכנסנו לדרך עפר , הוא כיוון אותנו לשלט למצבת בטון שעליה אותיות עבריות:

בית הקברות דק"ק ניקופול

מקום זה נטמנו גדולי ישראל

במשך מאות שנים ובתוכם:

רבי אברהם בן עזוז (בן בורגיל) זיע"א

מחבר הספר "לחם אבירים"

תלמיד המהרשד"ם

רבי שמואל די מודינה

ת.נ.צ.ב.ה.

ולמעלה מימין יש חתימה של אגודת אהלי צדיקים –גדרי אבות

איתור, שימור ושיקום בתי קברות בעולם

בראשות הר"ר ישראל מאיר גבאי שליט"א.

הפתיעה אותי העובדה שאין זה שלט כללי המודיע על קיומו של בית הקברות, אלא זוהי מצבה ללא קבר. עדות על קבורתו של בעל "לחם אבירים". https://winners-files.s3.eu-central-1.amazonaws.com/116-public/170041.png

וכך מצאתי את הספר "לחם אבירים" , ספר הלכה מפורט ומדוקדק שנכתב בניקופול והודפס בונציה בשנת שס"ה.

עודנו בצלע ההרובשדה הפרוע מצמחייה כשניקולה מעיד שכאן בית הקברות קבור מתחת לצמחיה , ולמרות שהשתדלנו לא ראינו ולא זיהינו שום סימן לאבן או מצבה, שמנו פעמינו מהשדה חזרה למרכז העיירה,אבל אז ניקולה קיבל טלפון מהמעבידה שלו, סגנית ראש עריית ניקופול שהזמינה אותנו ללישכתה. ואכן הוזמנו אחר כבוד לקומה השלישית בלישכת ראש העיר וכובדנו בכוס מים קרים וקפה תורכי כמנהג המקום כפי שהוא שמור מאז ימי האימפריה העות'מנית. וכך ניהלנו שיחה בין בולגרית עילגת לאנגלית לא מובנת , אבל היה ברור מאד על מה אנחנו מדברים, על רבי יוסף קארו, על חשיבותו למקום ועל השאלה, איך מעלים את המקום לתודעה. עוד ידובר בזה.

בחוץ, הדנובה נצצה באור צהרים מנגד, התעשיה הפטרולכימית שזיהמה את הנהר שנים רבות, נרגעה. ליד הנהר טיילת יפה וגינון שמח ואדניום פורחות לנהר, לפתע סגנית ראש ערית ניקופול, עזבה את השיחה ורצה על עקביה אחר אישה סורחת אחת שהעזה קטוף מענפי האדניות שבתקציב דל ומאמץ רב נשתלו לאחרונה.

מחשבה אחת על “ניקופול, אין מקום כזה חפשו אותו בספרים. או על הדנובה. קפה? רק בלישכת ראש העיר.

  1. תודה חווה,הסבר מעולה,כתוב בתבונה ואהבה.ביקרתי בניקופול וראיתי אותה שוב לנגד עיני ואף חשתי את ניחוח ה פצ"ני צ"ושקי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.