בין אליאס קאנטי לזיקו גרציאני ביקור ראשון ברוסה.

23.09.2020 בוקר בארנאבסי בדרך בין רוסה לפלובדייב

לאחר הביקור בניקופול נסענו בדרך סלולה אך מלאה מהמורות קרוב ככל האפשר לדנובה ולנופים המקיפים אותה. שדות תירס זהובים בין יערות ירוקים עם נגיעות סתיו ושדות חרושים בתלמים ישרים. הגענו לעיר בשעת ערביים הדנובה היתה באור שקיעה ואנחנו בעזרתו של נהג מונית חיפשנו חדר במלון. לבסוף נמצא לנו מלון אנה פלאזה בקצה רחוב סלאביאנסקה ליד הנהר. אחד הדברים הראשונים שסיפרה האישה בדלפק שבית משפחת קאנטי נמצא מעבר לכביש ואכן ביציאה הראשונה מהמלון יצאתי לחפש את בית קאנטי . מאוחר יותר כאשר פגשתי את אזי, ציירת ואומנית ואוצרת היא סיפרה שהבית הזה היום הינו בית תרבות ומקום מפגש אומנים.

שני דברים נוספים קרו בהיותנו בדרך. היה טלפון מיהודה בן הרוה בן דודו של אב, איש חד מבט ונושא זיכון . הוא שאל היכן אני וכשעניתי שאני ברוסה החל לשתף בידע מרשים על העיר ועל הקהילה ועל קהילה המשכילה שחיתהשם. וציין במיוחד שזוהי עיר הולדתם של ויקטור שם טוב,זיקו גראציאני ופרופ משיח, מנתח הלב הראשון. ואני מוסיפה שגם הרב אברמיקו בכר פע ל ברוסה. עודנו מטיילות הגיע גבר רזה גבה קומה עם חיוך מתוח ופתוח על פניו ואזי נפלה על כתפיו באהבה רבה והציגה לי את וורבן, צייר יליד רוסה שחי כבר למעלה משלושים שנה בנינט שבצרפת. מאותו רגע הוא הצטרף למסע שלנו והיה למורה דרך בין הרחובות והבתים.

תוך הליכה ברובע היהודי וורבן ואזי הראו לי את הבית של קאנטי , הבית המשפחתי בו הוא כתב. לצערי ולצערם הבית מוזנח למדי אך הוא בלב הרובע היהודי וורבן הוסיף שכאשר הוא קורא את כתביו של קאנטי הוא מוצא בהם תיאורים רבים מהשכונה . ועוד הוסיף שלמרות שהוא חי כבר שנים רבות בצרפת מקור ההשראה שלו הוא השכונה בה גדל. הלכנו בית בית והוא הצביע אילו בתים היו יהודים ואיזה בית היה של משפחה ארמנית ,תורכית או בולגרית כשהוא מציין שמי שגדל בשכונה לא יכול להיות גזעני. " גדלנו בין תרבויות רבות והחברים הטובים שלי היו ג'קי אשר ואחיו. הם המשפחה היהודית האחרונה שעזבה את השכונה והסבתא והסבא נשארו ונפטרו בבית "הזה" הוא מציין. הם היו חברים שלי והיום הם בתל אביב. העדות של בן השכונה שינה את פני הבתים שחלפנו על פניהם והם קמו לחיים. ניתן לראות שרוב בתי היהודים הם בתי מידות , עם חלונות גבוהים שעליהם גמלונים מעוטרים חצרות גדולות וגדרות וסורגים מעוטרים. מה שנשאר מאחור אלה קליפות ריקות של מה שהיה פעם תוסס ומלא תוכן .

לפני צאתי לרוסה ביקשתי מיעל אליאב ביתו של אדי חברו הקרוב של אבי למסור לי פרטים עלביתו ומקום בית המרקחת של משפחת זילברשטיין אליאב, שלי שמם האשכנזי כנראה בעבר הרחוק יותר חצו את הדנובה מרומניה והתישבוברוסה שנראית עיר מרכז אירופאית למהדרין.

בבוקר מוקדם יצאתי על פי הוראות של פקידת קבלה נחמדה לחפש את הרובע היהודי. רציתי למצוא סימנים לסיפורים של אימי מתקופת המלחמה. קבעתי עם אזי בשעה תשע ולהפגש לארוחת בוקר ומייד אהבתי את האישה הקטנה והצבעונית שכולה אומרת אומנות ניהלנו שיחה ערה באבע עינים על מרפסת המלון , באור רך של ספטמבר ורוחות קרות מגיעות כבר מהנהר. אזי נעתה לאתגר והתחלנו יום טיול והליכה ברוסה מבלי לדעת לאן ישאו אותנו רגלנו. והאם אמצא מה שמנע את המסע שלי.

יצאנו לחפש את בית המרקחת של זילברשטיין- אליאב , אדי אליאב יצא עם אבי מסופיה לאונית המעפילים "בונים ולוחמים" ומשם לקפריסין לאחר שהות בהסגר של כמעט שנה בקפריסין הם הגיעו ליפו ומשם התגיסו לצבא ולהקמת ישוב בנגב, משאבי שדה. ואכן, סמוך מאד למדרחוב ומרכז העיר מצאנו את אולימפי פאנוב מס 19 שם היה בית המרקחת של משפחת אליאב שם התחיל סיפור שנפגש עם סיפור אחר.

אזי הובילה אותי למרכז הרובע שם בגן מאחורי האמריקן מרקט , רחוב שהוא שוק והוא מול בית הכנסת שכמעט אין עליו סימני בית כנסת , אך החזית מזכירה חזיתות מסורתיות של בתי כנסת קטנים ועליו טבלט נחושת עם המילה : שלום. בלב הגן נמצאת אנדרטה קטנה בעיצוב מגן דוד ובה כמה מילים בבולגרית ובעברית לזכרם הנצחי של חללי השואה והכרת תודה כלפי העם הבולגרי שהציל את יהודי בולגריה בשנת 1943.

עוד לא אמרתי מילה ואזי חברתי אמרה, הם ממשיכים לטפח את הסיפור הזה, הופתעתי קצת מעמדתה אך שמחתי שלא אני אמרתי זאת. המיתוס על הצלת יהודי בולגריה על ידי העם הבולגרי הגיע זמנו לקבל תפנית ובמקום מילים כלליות תהיינה כתובות עובדות.

רוסה היתה העיר אליה גורשה משפחת אימי בימי המלחמה, זוהי משפחת שמלי . אימי היתה אז כבת עשר או אחת עשרה. הם גרו במרתף של משפחת לוי בין הפחמים ושאר החפצים המצויים במרתף. היה קר מאד וגם רעב תדיר . סבתא אסרה על אימי לצאת לרחוב פן יתנכלו לה הנערים ההיטלראים או חילים גרמנים חלילה. בכל אופן היא יצאה מדי פעם לשוטט. באחת הפעמים הגיעה לרחוב וראתה תור ארוך של אנשים היא הצטרפה לתור והסתבר שזהו בית חרושת למקרוני היא התקבלה לעבוד ליד אחת המכונות ובתום יום עבודה קיבלה שקית עם מקרונים שהביאה הביתה ובאותו ערב אימה בישלה אותם וכך היה גם בימים הבאים.

שאלתי את אזי האם ידוע לה על בית חרושת למקרוני בסביבה והיא אישרה. היא אמרה שלמיטב זכרונה בבית החרושת הזה יש היום בתי מלאכה לתפירת טקסטיל. חצינו את הכביש יצאנו מהגן ופגשנו אדם מבוגר שאלנו אותו היכן בית החרושת למקרוני והוא הצביע והוסיף שהוא מקווה שמישהו כבר יהרוס אותו ויבנה בניין מגורים חדש. הלכתי וצילמתי וחיפשתי כל אות אפשרי מאותם ימי מלחמה .

סיפור טראומטי נוסף של אותה ילדה שיוצאת מהמחסן למרות התנגדות אימה, לראות את העולם סביבה הוא על שוקת קטנה שהיא שתתה מברז הברזיה, שוקת תורכית מצויה וכשהרימה עיניה היתה מוקפת חילים גרמנים שהקיפו אותה. פעמים רבות חזרה על הסיפור ועל הרעד שתקף אותה כשהרימה עיניה . פחד קשה תקף אותה שהיא לא שכחה וחזרה עליו פעמים רבות. בלב הגן מצאתי את הברזיה שמן הסתם כבר התחדשה.

כתובת בבסיס האנדרטה בעיצוב מגן דוד בעברית ובבולגרית
בית הכנסת שלום ליד השוק האמריקאי
שמות הרחובות בלב השכונה
חצר בית הכנסת מאחור
השוק אמריקאי
בית מידות יהודי שהיום הוא גן ילדים
הגן בלב השכונה ובו השוקת המחודשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.