רעב

לכבוד העובדות והעובדים הסוציאלים, ביניהם, בתי, איילת כהן, תואר שני בעבודה סוציאלית ונסיון של עשר שנים כסרן בצה"ל בתחום. לכבוד חברה ישראלית מתוקנת עם ערבות הדדית, עם עינים פקוחות לחוליות החלשות, לנוער המתבגר "הזהרו בבני עניים כי מהם תא תורה". כי הרעבים זוכרים את הרעב ושואפים יותר מכולם לתיקון עוול. לבנות חברה ובית שילדיהם יהיו כמו כולם.

לכבוד אלה שנחשבים ל"חארטה" והמקרר ריק והעלבון צורב.

אני מצרפת וידאו פואטרי שיצר שי אלכסנדרוני עם עמי דרוזד ושמו: רעב/ המקור בעברית וההמשך באנגלית

רעב Hunger

מתוך: וחצי תאוותי בידו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019.

רָעָב

1

עוֹד דָּבָר עַל וַיְהִי רָעָב בַּבַּיִת.

בַּשִּׁיר הַזֶּה לֹא יִהְיֶה דִּמּוּי וְלֹא מֶטָאפוֹרָה

בְּלָשׁוֹן מְדֻבֶּרֶת רָזָה וְדַקָּה כְּדִיקְט,

דַּלּוּת הַחֹמֶר לַמְהַדְּרִין, לָשׁוֹן צְמוּדָה

כְּמוֹ חֻלְצָה רְטֻבָּה לְחָזֶה עָרֹם. אִישׁ לֹא יֹאמַר

שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת הַשִּׁיר הַדַּק דַּק הַזֶּה.

אֶצְלֵנוּ הָרָעָב לֹא הָיָה מִיתִי, אִישׁ לֹא יָרַד מִצְרַיְמָה,

זֶה הָיָה סְתָם רָעָב מֵחָמְרֵי זִכָּרוֹן שֶׁל עַצְמוֹת יַלְדוּתָהּ.

אַחַר כָּךְ בָּא בַּיִת שֵׁנִי שֶׁנִּבְנָה מֵרְעַב יַלְדוּתִי.

חָמֵשׁ אֲבָנִים וְכִמְעַט נִצַּחְתִּי אֶת תָּמִי עַד שֶׁאָמְרָה

"רוֹאִים לָךְ אֶת הַחוֹר בַּנַּעֲלַיִם". קִפַּלְתִּי אֶת

כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם מִתַּחַת לַבִּרְכַּיִם וּמִתַּחַת לָאֲדָמָה,

וְכַפּוֹת הָרַגְלַיִם נָגְעוּ בָּאַסְפַלְט וּבַמִּדְרָכָה הָרוֹתַחַת

מִשֶּׁמֶשׁ צָהֳרַיִם. מִקּוֹצִים לֹא פָּחַדְתִּי, הֵם הָיוּ דִּגְדּוּגִים

לַיּוֹם וּדְמָעוֹת לַלַּיְלָה. טוֹב הָיָה לָלֶכֶת עַל חוֹל לוֹהֵט בַּחוֹף,

הָרַגְלַיִם צָרְבוּ וְהַשֶּׁמֶשׁ אִפְּרָה אוֹתִי בְּאָדֹם

הָיִיתִי אָז יָפָה מְאֹד. הָיִיתִי כֹּה יָפָה כְּשֶׁהָעוֹר צָרַב

וְהָעֵינַיִם צָעֲקוּ בְּאוֹר יָרֹק גַּם אֲנִי גַּם אֲנִי.

חוּצְמִזֶּה דּוֹד אַבְרָם שָׁאַל: "הַכֹּל בְּסֵדֶר?"

"הַכֹּל בְּסֵדֶר" וְחָזַרְתִּי לִקְרֹא בַּסֵּפֶר. הַגְּבֶרֶת מַדְלֶן

אָמְרָה, שׁוּב לָקַחְתְּ אַסְקָדִינְיוֹת מֵהָעֵץ

אָז יָדַעְתִּי שֶׁפֶּסַח מִתְקָרֵב.

הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר. שׁוּב הִתְקַלְקֵל הֶחָלָב

שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְהַכְנִיס מֵהַסַּף, שָׁם הִשְׁאִיר הַחַלְבָן,

שֶׁהִפְחִיד אוֹתִי עַם מִסְפָּר עַל אַמַּת הַיָּד

וּמוֹכֶרֶת הַבֵּיצִים שֶׁאֶצְבְּעוֹתֶיהָ נִקְטְמוּ בַּפְּרָקִים.

"הַכֹּל בְּסֵדֶר הַכֹּל בְּסֵדֶר צָרִיךְ לְטַפֵּל בֶּחָצֵר וְהַגַּג דּוֹלֵף

לְכִי לִקְנוֹת בַּמַּכֹּלֶת לֶחֶם, גְּבִינָה לְבָנָה וְצֶמֶר גֶּפֶן"

בְּפִנַּת הָרְחוֹב מִתַּחַת לַקָּזוּאָרִינָה מַרְסֶל צָבַט וְהִשְׁאִיר כָּחֹל

עַל יְרֵכַיִם לְבָנוֹת. לֹא נוֹרָא. אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַבָּקַלְנִיק אָמְרָה:

"הַכֹּל בְּסֵדֶר רַק תַּגִּידִי לְאִמָּא שֶׁבַּפַּעַם הַבָּאָה תָּבוֹא בְּעַצְמָהּ".

אֲבָל הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר, אַבָּא עָלָה בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם לַשָּׁמַיִם.

כְּלֵי הָעֲבוֹדָה נִשְׁאֲרוּ זְרוּקִים בֶּחָצֵר, הוּא לֹא בָּא לִגְזֹם,

עֵץ הַקְּלֶמֶנְטִינָה הִתְיַבֵּשׁ, גַּג הִתְחִיל לִדְלֹף, הַקִּירוֹת

הֶעֱלוּ מֵהָאֲדָמָה הַבּוֹגְדָנִית רְטִיבוּת וְהַמִּרְצָפוֹת נָעוּ

שָׁרְשֵׁי הַקָּזוּאָרִינָה דָּחֲקוּ בַּבַּיִת לִפֹּל. הַכֹּל בְּסֵדֶר.

הַבַּיִת הַמָּט הוֹצִיא אֶת אִמָּא וּשְׁתֵּי הַבָּנוֹת לַגָּלוּת.

2

בַּבַּיִת הַשֵּׁנִי, לֹא הָיוּ סֶנְדְוִיצִ'ים לְבֵית הַסֵּפֶר.

כָּל סַפְסָל בַּשְּׂדֵרָה נִרְשַׁם כִּכְתֹבֶת זְמַנִּית בְּעִקָּר אִם

עֵץ רוֹכֵן מֵעָלָיו, בַּיִת לְלֹא דֶּלֶת עִם קוֹרוֹת וְחַלּוֹנוֹת לַנּוֹף.

הַבַּיִת הַשֵּׁנִי כֻּסָּה בְּטַפֶּטִים דְּמוּיֵי אַרְמוֹן

אִמָּא קָרְאָה לָנוּ לֶאֱכֹל אַחֲרֵי שֶׁהָאִישׁ קָם

וְהִשְׁאִיר עַל הַצַּלַּחַת עַצְמוֹת הֶרִינְג, חַרְצַנֵּי זֵיתִים דְּפוּקִים

לֶחֶם קִימֶל אוֹ פּוּמְפֶּרְנִיקֶל לִפְעָמִים הָיָה גַּם אֹכֶל

שֶׁאֵינוֹ בֵּיצָה קָשָׁה בְּעִקָּר לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ הָאוֹרְחִים:

"כָּאן הַכֹּל נִרְאֶה בְּסֵדֶר מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת". אִמָּא

הָיְתָה מַחְבִּיאָה בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים אוֹ בַּאֲרוֹן הַמִּרְפֶּסֶת

מָאתַיִם גְרַם גְּבִינָה בּוּלְגָרִית וְלֶחֶם לָבָן בִּשְׁבִיל הַמֵּעַיִם הַמַּרְגִּיזִים

רַק אָז הָיוּ הַבּוּרֶקַס טְרִיִּים, וְהַגְּבִינָה הָיְתָה רַכָּה

וְהַסָּלָט הָיָה עָשִׁיר בְּעַגְבָנִיּוֹת וּמְלָפְפוֹנִים קְצָת בָּצָל

לְיַד צַלַּחַת קְטַנָּה עִם זֵיתִים. הַבִּיסְקְוִיטִים סְגוּרִים

בָּאָרוֹן הָעֶלְיוֹן, הִתְמַחֵיתִי בַּעֲלִיָּה לְלֹא נְפִילָה

כִּסֵּא עַל כִּסֵּא, מַלְאָךְ עִם סִימָנֵי מַכּוֹת וּפַרְצוּף

רֵיק מִזִּכָּרוֹן. אִישׁ זָר יוֹשֵׁב בַּסָּלוֹן וּמַקְשִׁיב לַסְּפּוֹרְט

אוֹ לַחֲדָשׁוֹת בְּפוּל ווֹלְיוּם וְאוֹר נֵיאוֹן יְקָרוֹת

כְּאִלּוּ אֵין אִישׁ בַּבַּיִת.

מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁ"נַּעֲרָה מִתְבַּגֶּרֶת עִם צִיצִים

בַּפְרוֹנְט בְּעָיָה גְּדוֹלָה וְצָרוֹת גְּדוֹלוֹת". זֶה מִשְׁפַּט הַתְחָלָה

לְסִפּוּר שֶׁעוֹד לֹא נִכְתַּב עַל גּוֹרַל יָתוֹם אַלְמָנָה גֵּר וְגָלוּת.

3

גָּלוּת בְּתוֹךְ גָּלוּת כְּמוֹ חֶדֶר בְּתוֹךְ חֶדֶר עַד שֶׁאֵין רוֹאִים

בַּיִת. אֲבָל חֲדַר מַדְרֵגוֹת יֵשׁ גַּם פַּעֲמוֹן בְּדִירָה 5.

כָּל הַיּוֹם עָבַד וְעַכְשָׁו קְצָת נַחַת וְשֶׁקֶט עַד יִגְבַּר סַעַר –

כּוֹס תֵּה עַל מַגָּשׁ, קְצָת דַּג מַטְיַאס כָּבוּשׁ וּמְבֻצָּל

יֵשׁ עוּגָה לְקִנּוּחַ. הָרָעָב הַמִּיתוֹלוֹגִי הוֹצִיא אֶת הָאָבוֹת,

הָרָעָב אֶצְלֵנוּ שָׂבַע בּוּשָׁה וְעֶלְבּוֹן אֲבָל מַהוּ רָעָב שֶׁל יַלְדָּה

בַּתִּיכוֹן לְעֻמַּת רָעָב סִפְרוּתִי שֶׁהִתְפָּרֵץ לַסָּלוֹן בְּאִחוּר

לְאַחַר שֶׁנָּקַב חוֹרִים בַּמֵּעַיִם.

רָעָב שֶׁנִּמְשַׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים בְּחֶסֶד הַשֶּׁלֶג הָאֵירוֹפִּי מְתֻבָּל,

הָאַלְכּוֹהוֹל חַי וּבְפַחַד מָוֶת לִפְעָמִים הָיוּ אֵלֶּה הַנָּאצִים,

הָאוּסְטָאשִׁים, אַחַר כָּךְ הַקּוֹמוּנִיסְטִים הַטּוֹבִים, שֶׁהִגִּיעוּ רְכוּבִים עַל סוּסֵי

הַצָּלָה לְפָרֵק אֶת בְּצֵק הָרְגָשׁוֹת לִתְמוּנוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה

מִלִּים בִּצְעָקָה מְטַפְּסוֹת עַל קִירוֹת. הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר

הָיוּ כְּמוֹ כְּבִיסָה יְבֵשָׁה, שֶׁאֵינָהּ מִתְקַפֶּלֶת גַּרְבַּיִם בְּזוּגוֹת

שֶׁאֵינָם תּוֹאֲמִים. הַמַּגָּבוֹת מְקֻפָּלוֹת

עַל סְדִינִים וְהַמַּפּוֹת הִתְעָרְבוּ בְּחֻלְצוֹת לְבָנוֹת

וְשִׂמְלַת הַשַּׁבָּת נִצְבְּעָה בְּאָדֹם.

4

הַכֹּל בְּסֵדֶר בַּבַּיִת תִּינוֹק חָדָשׁ נוֹלַד עִם חִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ

חֲסַר זִכָּרוֹן הַפּוֹתֵחַ לְבָבוֹת וּבוֹנֶה אֶת חִידַת מוֹתוֹ טֶרֶם זְמַנּוֹ.

זָרָה וּרְעֵבָה בְּבֵיתָהּ מִתְחַפֶּשֶׂת לְיַלְדָּה רְגִילָה

לְלֹא סִימָנִים, תָּמִיד קְצָת שְׁמֵנָה וּרְגִישָׁה לְמִלִּים

כְּמוֹ גּוּף עָרֹם בַּקֹּר רָגִישׁ וּמֵגִיב.

תִּלְבֹּשֶת אֲחִידָה וְגַרְבֵּי נַיְלוֹן לְכִסּוּי פִּצְעֵי בֶּרֶךְ,

הָאַמְבַּטְיָה נְמוּכָה לְהַבְרָקָה וּמִרְצָפוֹת מְשֻׁפְשָׁפוֹת שֶׁאֵין חֹמֶר לְרַצּוֹת.

"הַכֹּל בְּסֵדֶר", הִנֵּה כָּתַבְתִּי אֶת רֹב הַשִּׁיר לְלֹא מִלָּה מִשְׁנָאִית

הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר מִלְּבַד עִלָּפוֹן קַל שֶׁל בֹּקֶר,

אוֹ אֲרוּחָה גְּנוּבָה קַלּוֹת בַּדֶּרֶךְ מִבֵּית הַסֵּפֶר.

בֶּאֱמֶת, הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר. נַעֲרָה מִתְבַּגֶּרֶת הִיא קְצָת מְבֻלְבֶּלֶת

רַק קְצָת אַהֲבָה, רָעָב קַל וְכַמָּה מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת בּוֹנוֹת

אוֹטוֹפִיקְצְיָה לְתִפְאֶרֶת הַשִּׁיר הַדַּק

כְּמוֹ הָעוֹר שֶׁלֹּא הִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי שֶׁמֶשׁ, קֹר אוֹ מַכּוֹת.

לָעוֹר תָּאֵי זִכָּרוֹן מַמְאִיר מִזַּן אַחֵר.

AUTOFICTION, ADVANCED LEVEL

Hunger

1.

One more thing, and there was hunger in the house.

In this poem there will be neither simile nor metaphor

in colloquial diction thin and flattened like plywood

the matter thin enough to satisfy the strictest standard, a language tight

as a wet shirt on a bare chest.  No one will say

that he didn't understand this thin thin poem.

In our house famine was not mythical, no one went down to Egypt

it was just hunger, part of the materials that formed the memories

 of our childhood bones.

Afterward came the second house, which was built, from my childhood hunger.

Five stones and I had almost beaten Tami until she said

The hole in your shoe is showing."  I folded

my feet under my knees and under the earth

and my feet touched the asphalt and the sidewalk that was broiling hot

with the noonday sun.  Thorns didn't scare me, they were a tickling

by day and tears by night.  It was good to walk on the burning sand at the beach,

My feet burned and the sun painted my face red

Then I was very beautiful.  I was so beautiful when my skin burned

and my eyes screamed in green light me too me too.

Besides Uncle Avram asked, "Everything all right?" and I went on reading my book. 

Mrs. Madlen Said, pick some loquats from the tree

so I knew Passover was coming.

Everything was all right. The milk was spoiled again

I forgot to bring it in from the doorstep, where the milkman had left it.

He frightened me with the number on his forearm

and the egg lady whose fingers were crumpled at the joints.

"Everything's all right everything's fine the garden needs

 taking care of and the roof is leaking

Go to the grocery store and buy bread, white cheese and cotton."

At the corner under the casuarina Marcel pinched and left blue

on white thighs.  Never mind. The wife of the grocer said: "It's all right, just tell your

mother next time she should come herself."

But everything was fine, Daddy had gone up to heaven in fire and water.

His tools lay abandoned in the yard, he did not come and prune,

The tangerine tree dried out, the roof started leaking, the walls

drew up dampness from the treacherous ground and the floor tiles shifted

The roots of the casuarina pushed against the house till it fell.  Everything was fine.

The falling house drove the mother and two daughters out into exile.

2.

In the second house, there were no sandwiches to take to school.

Every bench on the avenue was registered as a temporary address especially if

it had a tree bending over it. A house without a door or walls or windows with a view.

The second house was covered with wallpaper like chestnut

Mother called us to eat after the man got up

leaving on his plate herring bones, worthless olive pits

caraway bread or pumpernickel sometimes there was also food

that was not a hard-boiled egg mainly after the guests had left.

"Here everything looks fine, a model family." In the clothes

closet or the cabinet on the balcony Mother

would hide two hundred grams of feta cheese for the irritable intestines

Only then were the borekas fresh, the cheese soft,

the salad rich with tomatoes and cucumbers and a bit of onion

beside a little dish of olives. The biscuits were locked away

in the upper cabinet.  I became expert at climbing without falling,

chair upon chair, an angel with the marks of blows and a face

empty of memories.  A strange man sits in the living room and listens to sports

or the news at full volume and bright neon light

as if no one was home.

Someone said that "A teenage girl who's sprouting

in front is a big problem and a lot of trouble."   This is the first sentence

of a still-unwritten story about the fate of orphan widow stranger and exile.

3

Exile within exile like a room within a room until no one sees

a house. But there is a stairwell also a bell in apartment 5.

He worked all day and now there is a bit of peace and quiet till the storm breaks –

a cup of tea on a tray, a bit of pickled herring with onion

There's cake for dessert.  Mythological hunger drove our fathers out of the land

Hunger with us is sated with shame and insult but what is the hunger of a high school

girl in comparison to the literary hunger that crashed the living room late

after drilling holes in the intestines.

A hunger that lasted six years flavored with the snows of Europe,

raw alcohol and the fear of death sometimes it was the Nazis,

the Ustaša, after that the good Communists who came on horseback

to the rescue to break up the dough of feelings to isolated pictures of silence

words in a scream climbing the walls.  Truth and falsehood

were like dry laundry that won't fold like socks in pairs

that don't match. The towels are folded

on top of the sheets and the tablecloths got mixed up with the white blouses

and the Shabbat dress was dyed red.

4.

Everything is fine in the house a new baby is born with a winning smile

without memory that opens hearts and builds the riddle of his premature death.

Alien and hungry in her home she disguises herself as an ordinary girl

without marks, always a bit plump and sensitive to words

like a naked body in the cold, sensitive and reacting.

A uniform and nylons covering the sores on the knees,

the bathtub low for polishing nothing could get those tiles clean

“Everything’s fine,” here I’ve written almost the whole poem without one word from

 the Mishna,

everything was fine except for faintness in the morning