זעקת הנמלה העמלנית / בין "תעשיית התרבות" לבין יצירה ואהבת השירה והתרבות.

רישום בצבעי מים מתוך הספר: מסע אחר עם עורב שחור וSaint Claire ' של מארק ינאי

אני מתלבטת האם לומר את אשר אני חושבת ומרגישה בחודש האחרון עם התחלת פתיחת

הכלכלה לציבור הרחב . אני מתלבטת כי יש חשש סביר שדברי, כאומן בודד ויחיד מול דוברי "התעשייה" אין להם סיכוי להישמע . בימים בהם, ה"תרבות" נאבקת על קיומה. בימים בהם מנהלי תיאטראות או הבעלים של מועדון "ברבי" , אהוב המדיה והסלבריטאים על פתיחת המועדון למופעים. לפתע גם חודרת המילה: תעשיית התרבות. עד כה, מעולם לא שמעתי את המילה הזאת . בתחומי התרבות,  בדרך כלל נלוותה "התעשיה" לקולנוע. אך למיטב ידיעתי עד כה הוצאות הספרים הם תעשיה, הם הדרך בה חייב הספר לעבור מכתב יד על שולחנו של סופר או משורר להיות ספר. הוא יעבור עריכה, גרפיקה, הדפסה וכריכה וכל אלה, הם המעטפת שמוציאה ספר לאור. אבל, מעולם לא חשבתי שה"כורך" או ה"עורך הלשוני" התבלבלו וחשבו שהם כתבו את הספר ולכן הם ה"תרבות". הכורך יכול לכרוך ספר שירה וספר פרוזה אך בו בזמן לכרוך גם ברכונים לבר מצוה. איש הסאונד או התאורן יכול הוא בעל מקצוע שיכול לדאוג לתאורת במה או תאורת פרסומות רחוב. איש הסאונד יכול ללוות זמר בהופעות ובו בזמן לדאוג לסאונד ברדיו או במסעדה שמשמיעה מוסיקה לאורחיה. וכאשר התרבות הופכת ל"תעשיה". ההפגנות הן תחת המותג "תרבות"

והמשוואות הן בין כמות הקהל המותרת להתכנסות למגרשי כדורגל  לכמות הקהל המותרת לתיאטראות  או לרכבות, אז מסתבר שוב ש"הגדולים" מנצחים. התיאטראות, ומגרשי הכדורגל (האם גם הם כלולים בתעשית התרבות? )  אז כולם שוכחים שללא המחזאים אין תיאטרון וללא הסופרים אין מולים וללא המשוררים , אין תרבות.  כי ללא השירה אין מוסיקה וללא השירה השפה אינה מתפתחת, ללא השירה אין נבואה, ללא השירה אין קהילה, אין מכנה לאומי משותף,  אין תרבות.

אז יעל דן תביא לשידור את מנהל הברבי ותבכה איתו בשידור, וציפי פינס תופיע חצי שעה אצל שלום קיטל ותספר על 300 עובדים וארבע מאות ומשהו הצגות שבוטלו , היא נשמעת כמעט כמו ראש מדינת התיאטרון ותתחנף לשלום קיטל ותסיים "נשמח לראות אותך בבית ליסין" ואנחנו מבינים איך מאחורי הקלעים הגברת פינס סיכמה עם שלום קיטל על קטע התבכיינות להמסת לב הקהל.  

ואני, חוה פנחס-כהן. וחברי המשוררים ,כל חיי אני נמלה עמלנית בשדה התרבות, אני לא "תעשיה". אני כותבת בעברית ומתרגמת לעברית . אני ממציאה כתב עת, כי הממסד לא יודע שיש צורך בכתב עת מסוג אחר. לא גדלתי להיות "עמותה" ולהיות "תעשייה". המשפחה שלי היא העמותה שלי ואותה אני צריכה לפרנס. 22 שנים ערכתי כתב עת שללא ספק השפיע על השירה ועל השיח התרבותי ואולי על התרבות בכלל ובדרך כלל לא קיבלתי משכורת, כי לא היה ברשותי "ציפי פינס ומשרד יחסי ציבור" שקיבלו משכורת. איני מתבכיינת כי אני בחרתי בדרך שלא תמיד היתה סלולה. אני בחרתי לפעול, כי אין לי זמן לחכות לאישור של הממסד או התקשורת. למי יש זמן כשאת בו בזמן לומדת, נישאת, ארבעה הריונות וילדים קטנים ומשכנתא ופרנסה וחיי משפחה. כמשוררת וכעמלנית של תרבות, את אדם בודד שאין לו זמן לבזבז על מוסדות ובירוקרטיה והגשת בקשות וקבלת דחיות וגם פגיעה אישית או במקרה הטוב אישור.

עם כל הכבוד שאול מזרחי, הבעלים של בארבי, מועדון אהוב שהוא מקום לפעילות תרבותית, הוא אינו התרבות. ברגע שאין מופעים בגלל מלחמה או קורונה או נפגע, אך הוא הקים את הבארבי כי ידע שתהיה פרנסה בזכות המופעים שמאחוריהם עמלו ועבדו משוררים ופזמונאים ומלחינים ומוסיקאים ומעבדים שעשו  את העבודה אך מרוויחים אחוז קטן מהכסף הגדול שעשה. הוא לא "התרבות" למרות שבלעדי אנשים כמוהו , לא היה לנו נקודת מפגש.

שירה וספרות הן "לחם עוני" הם הלחם הבסיסי. אדם אחד מוכשר עם עט, או נוצה או מקלדת יושב וכותב ואחר כך לוקח את הדפים והולך לעורך ולמו"ל כדי לעשותם ספר שימכר בחנויות ויגיע לספריות ויהיה שליחו בעולם. ארון הספרים היהודי, כבד המדפים, בנוי על יחידים המסתגרים לחקור ולהעמיק ולכתוב ולנהל שיחה עם עברם ועם זמנם. זו אינה תעשיה. זו אומנות.

בימי הקורונה, המשוררים והסופרים, שוב מצאו את הדרך הזולה לשרוד, באמצעות הזום. נפגשו, קראו, כתבו , ללא קהל אולמות, ללא כרטיסים ללא כסף שיוצא מכיס אחד ונכנס לכיס שני. לכן, בהפגנות "התעשייה" איש לא כולל אותנו.  איש לא מרגיש שהוא צריך את המשוררים והסופרים מלבד הם את עצמם.

סליחה, אולי טעיתי? אולי כן צריכים אותנו  כאשר שדרן רדיו, או מגיש תוכנית תרבות נזקק ל"שיר על הקורונה" , או "שיר על השדות הנשרפים בנגב" או "שיר על אלימות נגד נשים" או שיר "שתיקת המטוסים". או אז, כאשר המקלדת משרתת את הצורך של המדיה, יש סיכוי לשירה להיות נצרכת ואולי אז יש סיכוי שמישהו יאסוף אנתולוגיה לשירת קורונה ואז השירה תפרנס את המו"ל המזהה הזדמנות מסחרית ונהיה חלק מ"התעשיה" של התרבות.

אז אני רוצה לקבל מקום בתקשורת כדי למחות, כדי להבהיר את מקומי כמשוררת ואת מקומה של השירה בימים בהם אין הרצאות, מופעים , הוצאות לאור ופרנסה לפחות כמו ציפי פינס ולזעוק את זעקת המשוררים הלא מתפרנסים ולזעוק את הזעקה על הפרדוקס. אנחנו מפרנסים את כולם, כולל מורים ומערכת החינוך שהשירים והסיפורים שלנו מצויים בתכנית הלימודים, ואיש אינו משלם או מתגמל אותנו על היותם כחומר לימוד.

זכור לי רגע בו בתי סיפרה שבכיתה המורה לספרות בבית ספר לימדה שירים שלי (אחר כך גם הופיעו בבחינת בגרות) ובאותם חודשים לא "גמרתי" את החודש. חיתי בעיקר מהלוואות והזדמנויות. אומנם עבדתי, ערכתי כתב עת ולימדתי  אך פרנסה מסודרת לא הייתה לי.

השירה אינה "תעשיית תרבות" ואם תהיה חלילה השירה תהיה "תעשייה". היא לא תהיה שירה היא תהיה עסקונה. היא תהיה פרסומת לרגע. היא תהיה כל דבר מלבד שירה. 

את הצעקה שלי ושל חברי איש לא ישמע. אני לא חברה של יעל דן גם לא של שלום קיטל ולא יואב גינאי. ארבעים שנה אני נמלה עמלנית בשרות התרבות והשירה ואף פעם יואב גינאי לא גילה את "כיסופים" פסטיבל סופרים ומשוררים יהודיים בינלאומי שייסדתי ואני מנהלת אמנותית שהתקיים כבר חמש פעמים וללא ספק משפיע על התרבות ואפילו על "תעשיית התרבות" הישראלית והיהודית. אף אחד מספר שירי לא הגיע לשולחנו, (ספרי יוצאים לעולם ומקבלים תשומת לב ופרסים, איני זקוקה לו או ליעל דן אך עבורי זהו פרמטר של הכחשה. פרמטר שדה הראיה המצומצם והמכוון לידוענים) שום עבודה משותפת עם מוזיקאים או אומנים אינה תחת הרדאר שלו. כן, אני לא תעשייה ואין לי יחצנים. אני סתם נמלה עמלנית בתרבות הישראלית.

בינתיים אני מביעה דעתי באופן חופשי ברדיו מליץ, שגם הוא אינו "תעשיית התרבות" הוא שייך ל"אוהבי תרבות" ועושי תרבות.

זו רשימת הספרים שלי עד כה  האם זו "תעשיית התרבות"? או סתם עבודה של פועלת במפעל:

ספרי שירה

הצבע בעיקר, 1989, הוצאת עם עובד

מסע איילה,  1995, סידרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד

נהר ושכחה, 1998, סידרת ריתמוס הקיבוץ המאוחד

שירי אורפיאה, 2000, סידרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד

משיח, 2003, סידרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד

הגנן, הכלבתא והשרמוטה, 2006, סדרת "ריתמוס" הקיבוץ המאוחד

שביעית , ספר הכולל שישה ספרים וספר שביעי: אין לי מקוםבכריכה אחת, 2008, הוצאת הקיבוץ המאוחד

אחי, הצימאון, ספר שירים העוסק בפרדה מהאח והתבוננות ארט פואטי. סדרת ריתמוס הקיבוץ המאוחד , 2012

אסכולה של איש אחד, ספר שיחות על שירה ואומנות עם המשורר ישראל אלירז יצא לאור בסדרת קו אדום, אמנות, הקיבוץ המאוחד 2011

נאסף להיות הווהמחזור שירים בדיאלוג עם פיגורות אנימציה ממוחשבת שנוצרו על ידי הכוריאוגרף יעקב שריר, עומד לראות אור 2013 בהוצאת אבן החושן.

מסע אחר עם עורב שחור ו- Saint Claire", הוצאת קשב, 2016.

וחצי תאוותי בידו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018

Door bet vlees stroomt bet verlangen, קובץ משיריה בשפה ההולנדית, יצא לאור בהוצאת: AMPHORA BOOKS, אמסטרדאם 2009. תרגום: יעל משה, ובעריכת יניב חג'בי.

Bridging the divide , מבחר שירים בתרגומה של שרון-הארט גרין, בהוצאת Syracuse University Press. 2016

Pesmite na Opphea   (שירי אורפאה) , קובץ משיריה תורגם על ידי Elizabeta  Sheleva  ויצא לאור בהוצאת Magor, סקופיה מקדוניה. 2016.

ואיני יכול לשאת את השקט, אנתולוגיה לשירה סלובנית עכשווית   בתרגומה ובעריכתה של חוה פנחס-כהן, ובשיתוף פעולה עם המשוררת ברברה פוגצ'ניק, יצאה לצאת לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2016.

ספר שירה בצרפתית, בתרגום מישל אקהארד אליעל, יצא בהוצאת Levant, , 2020 ימי הקורונה.

הגנן הכלבתא והשרמוטה, ספר אמן משותף של מתי גרינברג וחוה פנחס-כהן ,רישומים ארוטיים ועשרים  שירים בעברית ובאנגלית. עותקים מוזאליים בלבד. 2019

ועוד: 32 גליונות "דימוי" כתב עת לספרות אומנות ותרבות יהודית 1989-2007

5 מחשבות על “זעקת הנמלה העמלנית / בין "תעשיית התרבות" לבין יצירה ואהבת השירה והתרבות.

  1. כל כך כואב, כל כך נכון. אנשים "מחמיאים" ליוצרים "אני מקנאת בך שאתה יצירתית", "אני מקנא בך שאת עושה מה שאת אוהבת" אבל זה לא מיתרגם לפעולה, לרכישת הספר, לפרנסה. אנשים נהנים משירה אבל, חושבים, אם את משוררת זו בעיה שלך, את בחרת מראש במקצוע שאין בו כסף. משהו רקוב בממלכת עם הספר.

  2. ההמונים, צרכני וסוחרי הבידור הקל ,בגלל חוסר רצון או יכולת, או גם וגם,
    לא למדו להבדיל בין ההגדרות
    תרבות
    אמנות
    ובידור להמונים

    אני מאמינה שאפשר וצריך לתקן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.