תזמורת הנערים של קנוט אוגארד

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏13‏ אנשים‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏‏‏


ה17 במאי, יום עצמאותה של נורבגיה והמשורר קנוט אודגארד העלה תמונה של תזמורה סוסה, תזמורת הנערים של ילדותו. בה השתתף כנגן פיקולו. לאחרונה תרגמתי את השיר , אחד מתוך רבים עבור הספר שאני עובדת עליו כמה שנים ועומד לצאת לאור. הבאתי כאן את השיר לכבוד יום העצמאות של מנורבגיה ומאחר והפוסט של קנוט הבהיר לי את הקשר התרבותי : 17 May, our National Day. Here from my childhood´s Molde Boys Orchestra 1958. I am the thin little boy with the piccolo flute (number six from left) in front row. אבל יותר מכל ברוח הימים האלה בהם אנו עוסקים בגיל השלישי וב"קשישים", דומני ששירתו של קנוט אודגארד מתבוננת בחמלה ובהבנה לשינוי שחל באדם, בהתבגרות, בזיכרון וברטרו ספקטיבהעל חייו ש האדם. השיר "תזמורת הנערים" זוכרת את ימי ההתבגרות של הנערים, את הכיעור והיופי ודמותו של קלפן הסנדלר שהוא גם המנצח. וככה הם הדברים במקומות קטנים כמו מולדה בנורבגיה. הסנדלר הוא גם המנצח וגם המנהיג של חבורת הנערים. ומסתבר כשאותם נערים מתבגריםוהופכים לקשישים, זכרון הנעורים כלוא בתוכם ומזהה אותם. כך בשיר הנפלא הזה.

תזמורת הנערים

בס הטובה, אם הפנינה נוצצת

כנגד האצבעות הרכות

שסתומים, גמישות, לחץ קל, פחות אויר?

בכלל לא: זרם

מהחזה הציפורי שלו

דרך שפתיים הדוקות, לתוך

הפתחים הסודיים של השסתומים (סגור/

פתוח) דרך העיקול

ומתכת הזהב , חתוך

בניצחון מביש של פיית משפך מתרחבת ומתוחה

מעל כל התבוסות של בני השלוש-עשרה, סוזפון

כמו התפשטות עצומה של  פריחה

אסורה המפעילה את פעמון

גופו של ילד שברירי,

נחושת סביב הגוף כנגד ילדות

וגבריות : קצב של שש-שמונה ! תזמורת הבנים מגיעה

עם פצעונים וגעגועים במצעד סוסה

בבימויו של קלפן הסנדלר

במלחמה בזכות ההתבגרות המינית ברחובות

בכל הכיוונים, נושף הבס של הטובה

אדיש לכל האכזבות המתקיימות  בחדרים הדביקים של נערים מתבגרים לפני השינה,

ולכל הצחקוקים הלועגים של הבנות בשעת המשחק ובשעות אחר צהרים

ללא פרוטה בגלריית הירי של יריד התענוגות,

הוא צועד עכשיו, כאן על שטיח המוסיקה

עם אצבעות מחוללות מעל אם הפנינה , כה רך

כנגד אם הפנינה הנוצצת, כה הדוקות השפתיים

על הפומית. כה כחול כובע המלחים

על השיער האדום

כה כחול מתכתי הז'קט על

חזה הציפור הרזה חסר השיער, כה כחול כמו השמים

מכנסי פסים מעל הזין, חלזון חסר בושה, במקצב

בו נמשים ופצעונים יוצאים החוצה

על ידי בס טובה מתנשא ואיפה שאני,

הפיקולו הקטן ביותר  בתזמורת, אני

לנצח אחזיק בקצב המהיר שמתופף אותנו הלאה

דרך אפלת הטובה וסלסולי האור של הפיקולו .  

הקצב נמצא עדיין ברגלי גברים בגיל העמידה

והופך כל צעד שאנו עושים

לפסיעה קבועה בטביעות רגליו של קלפן הסנדלר

מעבר לכל הגבולות – אפילו האחרון. אפילו

האחרון. זה לא מפחיד אותנו

הנגנים נערים-זקנים  . לאחר כל השנים האלה,

עדיין אנחנו מזהים. אחד את השני

המהנדס, שפגשתי שלשום בבר,

נמצא שלושים שנים על הים,

מנהל בית הספר שאת תמונתו שמו בעיתון, וזה שמוכר

חבילות כדי לעשות יין ומדבירי חרקים, הצורף עם זכוכית המגדלת בתוך העין,

השמות נעלמו, אך זה אינו כה חשוב: אנחנו עדיין מזהים אחד את השני.

באמצעות הפיות והאצבעות על כלים לא נראים בברים,

בתמונות בעיתונים, מאחורי חלונות ראווה.

מצעד סוסה קיים ושוכן מעלינו. אנחנו אולי מזדקנים

עד שיצמחו לנו כנפים, אבל אז נזכה בגופות מפוארים שחלמנו עליהם,

ונקבל את הכלים הישנים שלנו חזרה:

תוף נחש, קלרינט עם פעימות נצחיות על חצוצרת האלתרון וה- B- cornet

ואז אי שם, אני עצמי עם הפיקולו, אתה יודע, וסוזהפון אדיר שר דרך הספרות השמימיות!

אנחנו צועדים במדי הרוח הכחולים מעלה ומטה על הרקיע

בין שמים לארץ ובין כוכבי השמש שלנו

פליז מלוטש זוהר ונוצץ וקלרינטים בורקים כמו ברקים לעבר האדמה.

לא, אין לנו מה לחשוש אם קלפן הסנדלר בראש

הקצב ומחזיק את געגועינו ומרים אותנו

דרך חשכה ואור השמש והירח ונושף בעד כל

מעגלי הכוכבים של גלגל המזלות!

כוכבים ופסים לעולמים.

טראם טאם טאם טראם טאם טאם

טראם טא  טאט אם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.