אייכמן בירושלים, הצגה קרואטית בסרייבו.

לאחר ימים מוארים של סוף הקיץ והסתיו שמוריד עלים מהעצים . כמו שאומרים בסרייבו ובסביבה: פדה קישה (הגשם יורד)

אתמול, בשיחת צהרים במסעדה שכונתית קטנה ונעימה, חמישה שולחנות עם מפה משובצת ופרחים על כל שולחן,  Buric Ahmed משורר בוסני שהכרתי לפני זמן רב, התברר שבערב יש הצגת של התיאטרון הקרואטי בתיאטרון המקומי :

אייכמן בירושלים.? ביקשתי ושאלתי האם יש כרטיס עבורי.

בערב חיכיתי בשעה הנקובה על מדרגות התיאטרון. הערב הסתיים בשתיים לפנות בוקר בפאב מערב לתיאטרון.  במשך שלוש וחצי שעות, באולם התיאטרון הבנוי בסגנון הקיסרות האוסטרו – הונגרית עמודי

זהב ויציעים מעוטרים זהב, עמודים יווניים גדולים נושאים את התקרה והאולם, בשעה שהתכנים והתיאטרון משדרים דלות החומר. תוכניית ההצגה היא קובץ דפים וצילומים ממכונת צילום משרדית. הכסאות עליהם ישבנו, אלה כסאות מתקפלים מהסוג המצוי במתנסים ולפעמים יש כרית לרכך את הישיבה הארוכה בכסא לא נח. אבל, לאחר שהתרשמתי מהצד החומרי, לא יכולתי שלא להתפעל מהקהל הגדול שהגיע להצגה מתיאטרון קרואטי בנושא השואה.

הבמה היא כחלק מהאולם על אותו מישור בו יושב הקהל. מאחורי שולחן רוחבי, עשרה שחקנים צעירים משוחחים לכאורה שיחה של חולין, אין דרמה בדיבור או בשיחה. מתחילים בעובדות, על משפט אייכמן בירושלים. מתי וכמה ימים וכמה שעות היכן התרחש ואיך היה האולם ומי בנה את התא בו ישב אייכמן . כמה אנשים שמרו עליו ולאט לאט נכסו לסיפורי  העדים. השחקנים מספרים את העדים וסיפוריהם, ללא העצמה ללא דרמטיזציה. הם ציטטו את חנה ארנדט וייצגו את קולה ואת דעותיה. וכך מצאתי עצמי בירושלים שבסרייבו שבאה לכאן הערב מקרואטיה. ומתוך סיפור משפט אייכמן הם עברו לסרט של קלוד לנצמן "שואה", סרט של תשע וחצי שעות של עדויות של ניצולי שואה ושל עדים פולנים ואחרים. השחקנים הציגו את העדויות כמי שמתארים את קלוד לנצמן השואל ומיתמם וחוקר ואת סיפור העדים, כמו סיפורו של הזונדרקומנדר. השחקנים שמשחקים את קלוד לנצמן השואל את הניצול השואה "מה זה זונדרקומנדר" והתשובה לבדה מכה בצופים. ואחר כך מבקש השחקן קלוד לנצמן מזונדרקומנדר לספר פרט פרט. איך פתח את דלת חדר הגז ואיך נראו הגופות, פרט אחר פרט כולל תיאור מה קורה בתוך חדר הגזים בו האנשים החזקים מנסים לעלות מעלה ודורכים על זקנים וחלשים ומפוצצים את ראשי הילדים. הכל בתיאור יבש ומדויק. שלוש וחצי שעות נמשכה ההצגה וככל שהתקדמה וככל אשר עלו עדויות על הבמה, וההצגה החלה להביא עדויות מהפשעים שהתרחשו בקרואטיה בכלל ובפרט בזאגרב.

עד אותו רגע חשבתי שההצגה חשובה בהביאה את החומרים המוכרים מספרה של חנה ארנדט, מהסרט הקיים ביו טיוב המביא את משפט אייכמן כפי שהוא , דקה דקה. ולאחר שעתיים הבנתי שהשחקנים (אחר ההצגה שוחחתי איתם והם סיפרו שאין מחזאי להצגה, הם אספו את החומרים וכתבו אותם וביימו אותם יחד). והגיע הרגע בו אספו את החומרים  

מהמרחב שלהם, מהמשפחות שלהם, מקרואטיה בה מחנה הריכוז יאסנוביץ' היה מהאכזריים שבמחנות. ישבתי מתפעלת בהצגה ולא משום שהיה בה חידוש כלשהו מבחינת תוכן או מבחינת בימוי מיוחד . ההפך הוא הנכון, יש העדר בימוי. הבימוי הוא מינימליסטי. כלי הביטוי המרכזי היה, הכנות. השחקנים שיכנעו את הצופים שהם מתעניינים בעדויות ובאירועים שבשואה, הם אינם רק "מציגים". הם חוקרים את עצמם ואת עברם. "עברם" קרי: בנים למשפחות קרואטיות שהיו מעורבות בשואה מכיוון הפוגעים. אחרי ההצגה, ניגשתי למאחורי הקלעים, ניגשתי לאחד השחקנים היותר מבוגרים, הצגתע את עצמי ואמרתי שאני מירושלים , ואני שייכת לדור שזוכר את משפט אייכמן, את השעות והימים שכולם דבקו למכשיר הרדיו  והקשיבו למהלך המשפט ולעדויות שנשמעו ממנו. לאט התקבצו סביבנו שחקנים והחלה שיחה ערה שהמשכנו אותה כמעט עד לפנות בוקר בפאב שמעבר לכביש. במהלך ההצגה, הגשם ירד והחל לשטוף את הרחובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.