חולמים וחלומות

שאלת נוכחותו של החלום והשפעתו, היא שאלה עתיקה המתחדשת בכל פעם מחדש. אולי יותר משאלת משמעות החלום, אופיו, המסר שקיים או נעדר ממנו, היא שאלה המזהה כנייר לקמוס את רוח הזמן. בבחינת אמור לי יחסך לחלום ואדע מי אתה, ולאיזה עידן אתה שייך. חלומותיו של אברהם, או של יעקב, משלבים תמונה ומלל, הם מגיעים ישירות מפי האל, לפעמים, חלומותנו הם כצלמנו.חלומותיו של יוסף, מעמידים אותו במרכז, הם מופיעים כתמונות המבקשות להתמלל בפיו. חלומותיו של פרויד, מסובכים כמוהו, דאלי חולם בתמונות מטאפוריות. חמותי, נוהגת להביע משאלותיה הכסמוסות שאינה יכולה לבקש מכוח עצמה, דרך החלומות. אין תרבות שאינה מפנה מקום לחלומות, או מעניקה מעמד לחולמים, יש מי שיראה בחולם או בחולמים בחינת "בעל החלומות הלזה" , כלומר זלזול בתופעה הזאת שאין בה תועלת, או מבטאה קנאה, או זלזול במי שנוהג כאילו החלומות חשובים. והרי האמת היא שאין בהם כל תועלת, אינם מרפאים, אין להם צד של תועלת כלכלית.ויש מי שרואה בחלום, את אחד הצדדים הפיוטיים של החיים, או עדות לקיומם של החיים שמעבר. ואני מביאה כאן, את רשימתו הקצרה והיפהפיה של דוד אלבחרי (בתרגומי) על החלומות, ועל הקשר בין אומנות ואמנים וחלומות. מכאן אני מעלה השערה לאלה הלומדים איתי את חיי יוסף, יוסף ואחיו, האם יתכן, שיוסף היה אמן או היתה לו נפש אמן שלא באה לידי ביטוי בדרך שאנו מבינים אותה היום, אלא בדרך סיפור ופירוש החלום.

חלומות / David Albachari

הקו המפריד בין העולם האמיתי לעולם החלומות הוא דק מאוד. רוב האנשים אפילו לא שמים לב לזה; הם חיים על פי השעון הפנימי שלהם: כאשר הם פוקחים את עיניהם, הם ערים, כאשר הם סוגרים אותן, זה הזמן לחלומות. זה אומר שכל אחד מאיתנו, ברגע שאנו נרדמים, אנחנו חולמים כל הזמן, אך רק חלק מאיתנו זוכרים את החלומות, בעוד שאחרים שוכחים אותם עוד לפני שהם פוקחים את עיניהם. נאמר גם שהאלוהים, כאשר הוא חש צורך לדבר עם מישהו הוא מדבר עם האדם הזה בחלומותיו. לו אלוהים היה מופיע לפניו , הוא היה נשרף נוכח יופיו ובהירותו.
ובכל זאת, בני אדם צריכים להיות זהירים גם בזמן החלימה. יש אנשים החולמים חלומות ארוכים ועמוקים ונודדים כה רחוק, עד שאינם מסוגלים לחזור בזמן. אחר כך, הם כורעים ליד הקו המפריד , שמצדו האחד, הוא נראה כמו קיר ענק, הם מחכים לידו עד שתיפתח הדלת לעולם האמיתי ויהיה מעבר אל הצד השני. אבל כאשר הם חוזרים אל העולם, הם מבינים ששום דבר אינו עוד כפי שהיה בעבר. אולי משום כך, יש להביא מדבריה של סוזן זונטאג שאינה מבקשת מהחלומות שלה לפרש את החיים שלה, אלא את החיים שלה לפרש את החלומות שלה.
שפינוזה, חשב שחלומות הם אמונות טפלות, אבסורדיות שנולדו מתוך פחד. אדגר אלן פו טען כי כל מה שאנחנו רואים זה רק חלום נחלם בתוך חלום אחר. מאות שנים לפני כן, צ'ואנג טסה מת מבלי שידע האם הוא היה איש שחולם שהוא פרפר או פרפר החולם שהוא איש החולם שהוא פרפר. באשר לי, כשאני הייתי ילד, פחדתי מהאפשרות שאני רק דימוי בחלום של מישהו אחר, וחששתי שמא יתעורר החולם האלמוני ויביא את חיי לקיצם. בכל פעם כאשר היה רעש חזק סביב, נבהלתי, , גופי התקשה לחלוטין ולא העזתי למצמץ, חיכיתי לסוף.
אפילו היום, איני בטוח שהחשש שלי היה מוצדק, ולפעמים, רק במקרה, אני הולך מסביב על קצות האצבעות, אני לא בטוח באיזה צד אני, האם אני בעולם האמיתי או בעולם החלומות. אולי זו הסיבה שאני מאמין בשקט, למרות שעכשיו אני יודע שאין לא חולמים וגם לא אלה שחלמו, וכי כל אחד מאיתנו הוא החלום שלנו, ואף אחד אחר לא יכול לחלום אותו, מלבד אמנים. אמנים הם היחידים היכולים לחצות את הקו הדק המפריד בין המציאות לחלומות, לבקר את הישנים בשנתם ולאחר מכן, להודיע לאלה הערים,- במילים או בתמונות, באמצעות צלילים או קולות, על מה שהם למדו בעולם שמאחורי העפעפיים הסגורות. לו לא היו אמנים, היינו כנראה חיים בעולם חסר ממדים, כמו צללים החולמים על צללים אחרים. הודות לאמנים, העולם מוצג לנו בשלמותו, ובמלאותו .יתכן, שללא התערבות האמנים , לא היינו מבחינים בו. במילים אחרות, לולא האמנים, צעיפים רבים היו מפרידים בינינו לבין העולם. וזה יכול היה להיות כמעט בלתי אפשרי לחצות את הקו בין המציאות לחלומות, משום שהקו עצמו היה לא ברור ובלתי אפשרי להבנה.
בתלמוד נאמר שחלום שאינו מפורש הוא כמו איגרת שלא נקראה.. במילים אחרות, אמנים, במיוחד אמנים חזותיים שאינם מוגבלים במילים, הופכים עבורנו לאפשרי לקרוא מכתבים שיישארו חבויים בקמרונות מוחנו שכמעט אינם נגישים. האמנים מציירים את חלומותיהם, והציורים שלהם, כמו חלונות, פותחים מעברים שדרכם אנחנו נכנסים אל עצמנו, ומגלים את פרצופו האמיתי של העולם. אנחנו העולם, העולם הוא חלום, החלום הוא תמונה, התמונה היא אנחנו . המעגל הושלם. אנחנו רק צריכים לעמוד מול הציור ולהתחיל לחלום