פסח שאינו פוסח ומשאיר סימני דם או יין על דפי ההגדה

פסח שאי אפשר לפסוח עליו

יש שירים שנכתבו עבור הזמן הזה בו האביב קצר ועז אבל הזמן, זמנו של ניסן ופסח מעובר בתוכו. רציתי לעשות אנתולוגיה קטנה שהיא כמו מראה ועקבות של הזמן.

שאינו יודע לשאול

א

"אִי אִיל קִי נוֹן סָאבִ'י פּוֹר דִיָמַנְדַר*
וַהֲלֹא אֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ גַּם בַּעֲבוּרִי
וְלֹא הָיָה שָׁם מִישֶׁהוּ שֶׁיִּלְחַשׁ בְּאָזְנַי
"אַנְסִי דִישׁוֹ דִיִיוֹ דִי יִשְׂרָאֵל"
כְּמוֹ שֶׁמַּגִּיד אָב לְבִתּוֹ,
יָד עַל כְּתֵפָהּ וּמִלִּים מֵעֵבֶר
לִכְתֵפָהּ.

בְּחֶפְזוֹנוֹ, כְּרוּחַ הַמּוֹתִירָה מֵאָחוֹר
דְּבָרִים כְּבֵדִים מִיכָלְתָּהּ
כָּבְדָם שֶׁל הַחֲפָצִים
עַל הָרוּחַ.

אֶצְבָּעוֹת רוֹטְטוֹת שֶׁל קְצוֹת כַּפּוֹת הַדֶּקֶל
אֵינָן מַנִּיחוֹת לְרוּחַ הַבֹּקֶר
"בִּינְדִיג'וֹ אִיל קְרִיאָדוֹר בִּינְדִיג'וֹ אִיל בִּינְדִיג'וֹ
קִי דִיּוֹ לִיי אֶסוֹ פּוּאֶבְּלוֹ
אָה יִשְׂרָאֵל"
אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ שֶׁיָּבוֹא שֶׁיָּבוֹא
עַל שְׂפָתַיִם, מַשְׁלִימָה שֶׁאֵין לוֹ
גּוּף

* בלאדינו:
"ברוך המקום ברוך הוא. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל.
ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה
אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".

ב

אַרְבָּעָה בָּנִים הָיוּ לְבּוֹקָה אֲדֻמַּת הַשֵּׁעָר
קוֹמוֹ אֵיסִיקוֹאִינְטְרָה דִי קְוַאטְרוֹ אִיז'וֹס
אוּנוֹ סָאבִ'יוֹס
אִי אוּנוֹ מָאלוֹ
אִי אוּנוֹ פְלִיכִיזְמוֹ
אִי אוּנוֹ קִי נוֹן אִיל סָאבִ'י
פּוֹר דִיָמַנְדַר

לְשֵׁמַע נִגּוּן הַבָּתִּים
הַכּוֹרְעִים בִּדְבֵקוּתָם לָאֲדָמָה
הֵבֵאתִי לָהּ מִנְחָה
בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי

בַּזְּמַן שֶׁהוּא לֹא זְמַן
עֲבוּרָהּ
אֵיפֹה הַמָּקוֹם
שֶׁאֵין בָּעוֹלָם
מְקוֹמוֹ

וְאֵלָיו
אָ
בוֹא

הו מדלן

מַה לַּעֲשׂוֹת בַּתְּמוּנָה בְּתַרְדֵּמָתָהּ –

הִתְעַכַּבְתִּי מוּל יֻקְרָתוֹ
שֶׁל בֵּית גּוּר מֵעֵבֶר לְגֶדֶר בַּרְזֶל מְסֻלְסֶלֶת –
וְחֹדֶשׁ נִיסָן סָבוּךְ בְּשַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל עֵץ שֶׁסֶק

שֶׁפֵּרוֹתָיו נִמְשָׁכִים לַגֻּמָּה
שָׁם רָצִיתִי לְהַנִּיחַ רֹאשִׁי וְלִפְתֹּחַ שִׂפְתוֹתַי
שֶׁסֶק בֵּין שְׂפָתַי יַתִּיז
וּבְחֶלְקַת גַּלְעִינָיו קָרָאתִי
הוֹ מַדְלֶן הוֹ מַדְלֶן שֶׁקַּשׁ שְׂעָרָהּ
וְעֵינֶיהָ חוֹפָיו שֶׁל הַיָּם הַשָּׁחוֹר וִירֵכֶיהָ רַכּוֹת וְקוֹלָהּ
עָמֹק עָמֹק וְאָפֵל
שֶׁהָיְתָה רוֹדֶפֶת וְקוֹרֵאת אַחֲרַי "אִיז'וֹ דִי מַמְזֵר"

מַדְלֶן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר
לְמֶרְלִין מוֹנְרוֹ
בַּיָּמִים הָהֵם.

אִין אִינְטְרָאדָה דִי קָאטוֹרְזִי דִיל מִיז דִי נִיסָן1

הָאוֹר הַמֻּחְזָר מֵהַשָּׂדוֹת מֵאֶלֶף חַרְדָּלִים
מַצְלִיבִים, לְיַד בֵּית הַקְּבָרוֹת הַקָּטָן שֶׁל כְּפַר אַהֲרֹן
וּמַחֲרֹזֶת בְּרוֹשִׁים סוֹגֶרֶת עַל נְפָשׁוֹת
שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית דִּירָה
חֲגוּרַת שֶׁקֶט אֱלֹהִי יָצָאתִי מִתּוֹךְ הָעֵרוּב לַקַּרְפִּיף
מִי עִבֵּר אֶת הָעִיר, עַל הַגִּבְעָה מֵאֲחוֹרַי – שָׁם
בַּיִת יוֹצֵא בַּיִת נִכְנָס וְכֶלֶב נוֹבֵחַ לַמַּעֲרָב –

שָׁם חַרְצִיּוֹת מֵתוֹת בְּהַזְרָעָה עַצְמִית
בֶּאֱמוּנָה בַּבּוֹא הָאֶפְשָׁרִי שֶׁל
הַמּוֹצִיא מָוֶת מִן הַחַיִּים

הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת נְמוּכוֹת שֶׁעֵשֶׂב עָלָה בֵּין
לִבְנֵי כֻּרְכָּר וְטִיט לְשִׂמְחַת לִבִּי הַמּוֹצִיא
יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ
עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט, מָאס אוּנָה אוֹ דוֹס
סִיקוּנְדָה קֶרִידָה, קִי סָאבִי קוֹאַנְדוּ?2
יָבוֹאוּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת
הָעוֹשִׂין כְּמִין טַבְלָה מְרֻבַּעַת
לְיַשֵּׁר אֶת כָּל הַזָּוִיּוֹת וְיִבְנוּ מְרֻבָּע הַנּוֹגֵעַ
בִּמְרֻבָּע, צְלָעוֹת יְשָׁרוֹת וּנְקוּבוֹת
וְלֹא יִהְיֶה קַרְפִּיף לָעִיר, נְשָׁמָה אֲבוּדָה
שֶׁאוֹתוֹ צֵל מְעֻבֶּה בֵּין עֲצֵי הַפַּרְדֵּס
הוּא מָקוֹם לֶאֱחֹז
בְּרַחְמִי בְּיָדִי וְלִצְעֹק

אַאיי אַאייי אֶל תּוֹךְ
הַשֶּׁקֶט הַמְדַמֵּם אִי אוּנָה פַאסְטוֹר
בָה אִי לִי קוֹנְטִימוֹס טוֹדוֹ קוּאַלוֹ קִי פָּאסוֹ אָקִי3

אֵלֶּה הַיָּמִים שֶׁשֶּׂה הָיָה פּוֹעֶה בֶּחָצֵר
זָכָר בֶּן שָׁנָה עוֹלָה
לְשִׂמְחַת לִבָּם שֶׁל יְלָדִים זְרוּקִים מֵחוֹבַת הַזְּמַן
וְקָרְאוּ לוֹ שֵׂה כַּפָּרָה שֶׁלָּנוּ

וְהָאַרְבָּעָה עָשָׂר קָרֵב אֵלֵינוּ
כְּשַׁעַר גָּדוֹל וּמְאַיֵּם מִיכָלְתֵּנוּ

לחם עוני

מִלִּים זֶה חֹמֶר לַעֲנִיִּים
וּכְשֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת עַצְמֵךְ "מִמָּה אֲנִי עֲשׂוּיָה –
מִתְּנוּעָה, מַחֲשָׁבָה, מִתְּמוּנָה אוֹ מִלָּה"
אֲנִי מְבִינָה שֶׁהָעֹשֶר שָׁמוּר
לַאֲחֵרִים וְלִי אֵין
רַק I שֶׁהוּא EYE שֶׁהִיא אַאַייייי
וּבֶטֶן מְלֵאַת חִטִּים כִּמְחָטִים
וְכָל הַשְּׁאָר הוּא הַהֵהֵהֵד
כִּי מִלִּים הֵן חֹמֶר לְעַבְּדוֹ
וּלְשַׁמְּרוֹ לִקְלוֹשָׁרִים שֶׁמִּכְּלוּם שָׁרִים
מִלִּים הֵן חֹמֶר מַחֲשָׁבָה שֶׁל עֲנִיִּים

וְאֵין לַשָּׂבֵעַ בַּעַל הַתַּלְתַּלִּים רְשׁוּת
לְהִכָּנֵס לַעֲבֹד בָּהֶן אֵין

הַאִם אַתְּ מְבִינָה
עַל מָה אַתְּ מְשִׂיחָה
אִתִּי עַל מַהההה

הָהּ, בְּחַלּוֹנִי קוֹל תּוֹרָה
מְקַנֶּנֶת בַּאֲדָנִית נִשְׁקֶפֶת לְמִרְפֶּסֶת
הַכְּבִיסָה שֶׁל מַלְכָּה הַשְּׁכֵנָה, הָהּ.

כשמעשֵׂי ידַי עושים שירה

חֲסֵרָה לִי אוֹתָהּ צוּרָה אוֹתָהּ תְּמוּנָה
מִמֶּנָּה מֻתֶּרֶת הַפְּקַעַת
וּקְצֵה חוּט נִמְשָׁךְ וּמוּבָל
אַחַר הַיָּד וּמוֹבִיל אוֹתָהּ לָתֵת סִימָן בֶּחָלָל

כִּי מוּעֶקֶת מָתְנַיִם רוֹקַעַת אוֹתִי לָאֲדָמָה
וּפִי נִשְׁאָר קָרוּאַ אֵלָיו (בְּתַבְנִית חָרָשׁ וּמַסְגֵּר)
לְךָ הַדְּמָמָה, תַּחַת לְשׁוֹנִי כִּי מִי יִשְׁמַע מַה מַה
וְלִי הָאֵימָה מֵעֹפֶר רַךְ
נֶהְפָּךְ עַל גֵּווֹ לְעֵינַי –

וְאֵיךְ כְּשֶׁמַּעֲשֵׂי יָדַי אוֹמְרִים שִׁירָה –
אֲנַחְנוּ (הַנּוֹשְׂאִים בִּכּוּרִים) טוֹבְעִים
בְּיָם שִׁכְחָה וּדְבָרִים.

בִּרכַּת כוהנים

וּכְשֶׁהֵם רְכוּנִים וְטַלִּיתוֹתֵיהֶם מְכַסּוֹת עַל יַלְדֵיהֶם
מִי כְּאֹהֶל זָקוּף וְלָבָן וּשְׁוֵה צְלָעוֹת
וּמִי שֶׁמֵּיתָרָיו מְתוּחִים לִצְדָדִים לִפְקֹעַ
זֶה בְּצַד זֶה, מְכֻסִּים וְשָׁוִים וְאֵינָם יְדוּעִים
מֵהַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ בֵּין הַוִּילוֹנוֹת מִמֶּנּוּ אֲנִי מְצִיצָה
בְּעֵינַיִם גְּלוּיוֹת –

רָאִיתִי גַּם טַלִּית רַכַּת קְפָלִים אֲדֻמָּה וַאֲפֵלָה
שֶׁסִּימָנֵי הַגּוּף תַּחְתֶּיהָ נֶעְלָמִים

עַד שֶׁכָּהוּ עֵינַי וְהָיִיתִי כְּעִוֵּר
פַּעַם רוֹאֶה וּפַעַם אֵינוֹ
וְעֵינַי שָׁפְכוּ מַיִם רַבִּים
נֹכַח פְּנֵי הַנָּשִׁים
שֶׁקְּוֻצּוֹת שְׂעָרָן (בְּלוּלוֹת בְּחִנָּה לִקְרַאת הֶחָג)
יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ כִּסּוּי הָרֹאשׁ וְיָמִים קָשִׁים
פְּרוּשִׂים לִפְנֵיהֶן עַל מַגָּשׁ זֵכֶר
לְמַתְּנוֹת הַנְּדוּנְיָה
וְהֵן תְּמֵהוֹת עַל הָעַיִן שֶׁלִּי הַפְּתוּחָה
כַּמַּיִם וְאֶגְלֵי זֵעָה שֶׁלָּהֶן שׁוֹטְפִים מִמִּצְחָן לְקִמְטֵי הָעֵינַיִם

וּמִחוּץ לַבַּיִת
אוֹרֵב שָׁרָב
וּמִדָּבָר אֶחָד הָיִיתִי שְׁנַיִם.

ניסן והכיסא הריק

יָשַׁבְתִּי וְשַׁרְנוּ מִנְיַן אֲנָשִׁים וְעוֹד אַחַת
וְהַכִּסֵּא מִמּוּל הָיָה רֵיק.
דִּבַּרְנוּ וְשַׁרְנוּ וְאָכַלְנוּ
וְהַכִּסֵּא הָיָה רֵיק
יָשַׁבְתִּי לְיַד הַכִּסֵּא
לִפְעָמִים זֶה מוּל זֶה
לִפְעָמִים זֶה מִיָּמִין
לִפְעָמִים בָּא גַּם מִשְּׂמֹאל
וְהַכִּסֵּא הָיָה רֵיק.

וַנִּצְעַק וַנִּזְעַק שׁוּב וַנִּזְעַק
לְמַלֵּא אֶת הָרִיק בְּקוֹלֵנוּ
הַהוֹמֶה מֶה מֶה מֶה מֶה
קָרְבָּן הֵבֵאנוּ לוֹ כֶּבֶשׂ תָּמִים
שֶׁיְּהֵא שָׁרִיר הַזִּכָּרוֹן
מֵיתַר מְשׁוֹרֵר בֵּינֵינוּ לְבֵינוֹ
וְהַכִּסֵּא הָיָה רֵיק.

בֵּרַכְנוּ וּבִקַּשְׁנוּ לָלֶכֶת
וְהַכִּסֵּא הָרֵיק הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתֵינוּ
וּכְשֶׁיָּרַד לַיִל דָּפַק בְּרַגְלֵי הָעֵץ
עַל דֶּלֶת הַבַּיִת:
"פִּתְחִי לִי פִּתְחִי לִי פִּתְחִי
כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי מָלֵא" כָּךְ נִקֵּשׁ וּבִקֵּשׁ
נִכְנַס לְמִטָּתִי הָרִיק
וּבְאַרְבַּע רַגְלָיו אוֹתִי חִבֵּק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.