מיני תרגימא: לואיז גלוק Louise Gluck

Louise Gluck    לואיז גלוק

 נתקלתי בשירים בודדים שלה שמשכו את תשומת ליבי, בנגיעות הרגישות האנושיות שלהם. ביכולת שלה להעמיק ולגעת במקומות חבויים של הנפש האנושית והנשית. כתיבה מתוך כנות מפוקחת ואירונית. ובכל זאת רבת חמלה.

תיאוריה של זיכרון

לפני זמן רב מאד, לפני שהיתי אמנית מיוסרת ,נגועה בגעגועים ובכל זאת לא מסוגלת ליצור  יחסים מתמשכים, זמן רב לפני זה, היתי שליט מהולל המאחד את כל חלקי הארץ המחולקת – כך, נאמר לי, על ידי מגדת עתידות שבחנה את  כף ידי. דברים גדולים, היא אמרה, לפניך, או אולי מאחוריך, קשה להיות בטוח. ועוד, היא הוסיפה, מה ההבדל? ברגע זה את ילדה המחזיקה ידה של מגדת עתידות. כל השאר הוא השערה וחלום.

 

פנטזיה

 

אגיד לכם משהו : בכל יום

אנשים מתים וזוהי רק ההתחלה.

בכל יום בבתי לוויות, נולדות אלמנות חדשות,

יתומים חדשים. הם יושבים עם ידיים שלובות,

מנסים להחליט על החיים החדשים האלה.

ואז הם בבית הקברות, לכמה מהם

זו הפעם הראשונה שם, הם מפחדים לבכות,

לפעמים מפחדים לא לבכות, מישהו נשען מעליהם

אומר להם מה הדבר הבא לעשות , שלפעמים משמעותו

לומר כמה מילים, לפעמים

לזרוק עפר לקבר הפתוח.

ואחר כך , כולם שבים  אל הבית ,

אשר לפתע הוא מלא במבקרים.

האלמנה יושבת באופן מאד רשמי  על הספה ,

אנשים אז עומדים בשורה כדי להתקרב אליה,

לפעמים לוקחים את ידה, לפעמים מחבקים אותה,

היא מוצאת משהו לומר לכל אחד,

היא מודה להם על בואם.

ובליבה, היא רוצה שהם ילכו כבר.

היא רוצה להיות שוב בבית הקברות,

חזרה במחלקה, בבית החולים, היא יודעת

שזה בלתי אפשרי. אבל זוהי תקוותה היחידה,

המשאלה לנוע לאחור. ואך מעט

לא כה רחוק כמו הנישואין או הנשיקה הראשונה.

זיכרון ראשון

לפני שנים רבות, נפצעתי . חייתי

לנקום עצמי

נגד אבי, לא

בגלל מה שהוא היה –

בגלל מה שאני הייתי: מראשית הזמן,

בילדות, חשבתי

שכאב משמעותו

לא הייתי נאהבת .

כלומר, אני אהבתי.

וידוי

לומר שאני חסרת פחד –

זה לא יהיה נכון.

אני מפחדת ממחלה, השפלה.

כמו כל אדם יש לי חלומות

אך למדתי להחביא אותם,

להגן על עצמי

מהגשמתם: כי כל אושר

מושך אליו את כעס אלות הגורל.

הן, אחיות  פראיות—

בסופו  של דבר,

אין להן רגשות, מלבד קנאה.

לואיז גלוק, מהמשוררות המובילות בארה"ב, ילידת 1943, גדלה בניו יורק, בלונג איילנד. למדה ב Sarah Lawrence College   וב  Columbia University. היא נחשבת לאחת המשררות המובילות בארה"ב וזכתה בפרס פוליצר לשירה בשנת 1993 עבור קובץ השירים:  Wild Iris  היא זכתה ב the National Book Critics Circle Award ובפרס האקדמיה למשורר האמריקאי. היתה עמיתה של גוגנהיים מספר פעמים . היא חיה בקמברידג' ומלמדת בוויליאמס קוללג'. באוניברסיטת ייל ובמספר מחלקות באוניברסיטת איוואה.

היא פרסמה עד כה אחד עשר ספרי שירה, קובץ מאמרים אודות השירה ומחקרים. היא חברה באקדמיה האמריקאית לאומנות ובשנת 1999 נבחרה להיות הקנצלר של האקדמיה של משוררים אמריקאים. בשנת 2003 מונתה להיות שופטת לסדרת ספרים של משוררים צעירים ומאז היא מכהנת בתפקיד זה. ובשנים 2003-2004 מונה להיות  US Poet Laureate המינוי הנכבד ביותר למשורר אמריקאי בן זמננו.

מאנגלית: חוה פנחס-כהן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.