תקועה בין מזרח למערב ,

רועי חסן, אם שירת מחאה וידויית – אז עד הסוף

בעיקר אהבתי בתחתית השיר את "בן 30 מתפרנס כטבח" .

ואני טבחית כל חיי וחסר לי הכשרון להביא פרנסה מקציצות של פראסה

שום גיווץ', פסטליקו, קפטטאס , פלפלים קלויים או ממולאים אינם ממלאים

את חשבוןהבנק שלי. על פי הגיל , הוריך מן הסתם הם בני דורי,

הנה שימך, רועי ,תפור משם בן הזמן הישראלי,

חלום העברית והישראלית ושם המשפחה מכשיל ומושך למקום אחר

למקום של זהות אבות. וכל העולם שאתה מייצר ומפרסם

מחולק כמו עלבון כמו שיני בנים קהות לשחור ולבן.

כמו לחתוך עוגת גבינה או שוקולד אחד לך ואחד לי

ומסביב מתפזרים פרורים והרי הם העיקר, הם העדות.

ולעצם העניין, הרי בענייני עדות ווידוי עסקינן

בשחיטה כשרה של פרים קדושים כמו נתן זך ואבידן

אם לא תשחט כאן פרה מעל דפי "תרבות וספרות" , לא תצא לאור

והשקט יקיף אותך ויתסכל אותך עד דור ואתה מהלך כמו פרדוכס

ברחובות תל אביב בעקבות נתן זך ששחט את נתן שלפניו אותו תאהב לשנוא ,

בחינת חובת "רצח אב" מדור לדור. ודן מירון יקרא לזה הפוליטיקה של הספרות,

ואני אומרת לעצמי, איך לא הבנתי שהכל פוליטי (חוצממה שאני

יודעת שהוא בכי במסתרים)

ותוציא ספר אחר ספר בהוצאה עצמית כמו מואיז בן הרוש

מחאה מרירה על צדה השני של פרוסת החמאה.

רועי יקר,

כתבת "רפי לביא היה צייר גרוע" וטעמך כלל אינו משנה

כי לביא אמר במילים את מה שלא יכול היה לומר בקווים,

מורה שהעמיד תלמידים הרבה, ואינך יכול לו אפילו בשורה מנוקדת היטב

ותחת מטריית סמכותו הכל יכולה של עורך המדור לספרות

התפרסמת במרכז העמוד ובמרכז הבימה היית שליח ציבור

מול ארון הקודש האורתודוקסי של התרבות הישראלית

שם כל כותב אומר "שיוויתי לנגדי ציפר הכניסני לבית ספרך

ותהיה תורתך לנגדי תמיד", ללמדך, שללא במה וללא חסות אין דיבור ואין מחאה לא למזרח ולא לאשכנז.

אז רועי חסן , תודה שמצאת את שביל המזרח ללב הפרדוקס

הישראלי, כוחני וחסר רחמים.

אבל הרי לא זאת רציתי לומר בוידויי

מול השיר ששיוויתי ומונח כל השבת לעיני בארון הקודש

ויהיה לאש תמיד בוויכוח האם יש מזרח ומאין באה השמש

שליבה הולם למערב. מתנסחת היטב בהתכתבות בלתי פוקת

בחינת "שאלות ותשובות" על כאן ועכשיו

ומה שרציתי לומר בוידוי קטן ובמחאת שתילי שיני שאינן נוכות כלל,

דור אחד אני לפניך, איני לא מהמזרח ולא מהמערב. לא מהדתיים ולא מהחילוניים

נתקענו אחרי גירוש ספרד אצל העותמנים בין התורכית לספניולית ולבולגרית

בבלקן הבוער תמיד ובטעות הסטורית הקדים הצבא האדום את הרכבות לטרבלינקה

למרות תוכניתו של המלך בוריס ובדרך נס לא טבעו ספינות המעפילים

כמו "סלבדור" לפניהם, נשים וילדים, זקנים ונערים צבעו את הים השחור בגופות,

את כל הגבורה הזאת של התמימים, ב"אליאנס" של צפון תל אביב,שם איש לא לימד,

הייחוס שלנו היה בשבת בבוקר בבלומפילד של "מכבי יפו"

או זיקו גרציאני שהיה הבולגרי ה"טוב" ועשה לנו כבוד.

עדה תקועה ליד המזרקה של יפו אפילו המפלגה הקומוניסטית

עלובה כמו טעם הבורקס והחמינדוס של סמי. נוכחותם נסבלת,

לא שנואה לא מאיימת ופשוט לא קיימת.

והבדל ממך, רועי חסן, דור הררי לא עמד שם לצדי, הם היו דור

מהגרים. אבי מת ברחם של יפו ואמי חסרת קול

כאישה וכאם, כי מאיפה יבוא הקול לאנשים שאין להם מקום

ששנאת ה"אחר" אינה מאחדת. הם לא צועקים ולא בוכים

ואין משהו מר שיש לו זהות מתפרצת . שבעים שנה עברו עד

שמשרד האוצר הכיר באימי כניצולת שואה. גירוש ורעב ורדיפה

מחנה כפייה וטלאי צהוב, לא עמדו בקריטריון הפקידים.

רועי יקר, סבלו של היהודי התפזר בצורה שוויונית על פני מזרח, בלקן

ומעב כמו השומשום על בייגלה בכניסה לתיאטרון.

רועי יקר, להשלמת הוידוי אומר

שהתחתנתי עם מרוקאי ללא סכין, שלא היה מר כלל

אלא חשב שהוא מלך נסתר ובנותיו נסיכות

ואת האי הבנה הזאת יפתרו הימים ולא השנאות

ולפתע מתוך צעקת הערס הבנתי שהחמצתי מחאה פואטית

והגדרה עצמיתת שהיתה מקדמת אותי לכותרת ראשית.

איך החמצתי את הזהות המזרחית שקניתי בכתובתי

ואת דמעות הבלקן ממשפחתי

אני משוררת דור לפניך, דור של אינדוידואליסטים קשי יום

כל יום צריך לכתוב עוד דף ולבנות בית העשוי

מחומרי המלה והזמן ולהבין מתוך חמלת בני גילי כי

אשכנזים הם עם ככל העמים.

3/01/14

"תרבות וספרות, הארץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.