כל יעקב הוא קול
כל הלילה היו הופכות בי ידיו של עשו
והיתי שומעת קולו של יעקב.
ידיו של עשו כרתו לי ברית לשון
והיו מהלכות עלי ובוראות מילים שלא הכיר ולא ידע
ורק אני קוראת מתוך ידיו ההולכות על גופי
מכתב נכתב עלי ועבורי
בקולו של יעקב הלוחש געגועים .
איש שדה תם גילה לי שבילים
בעולמו ועולמות בדברו. הביאני
אל חביוני מערות בסלע ההר
וטבל רגלי בבורות מיים לפת מותני
והשיב נפשי בברכה שבפי המעיין.
ושמעתי קולו של יעקב רץ בהרים
לבוא תוכי וקראתי בקול
עשו אהובי בוא קראתי לו בלילות שבת
לאחר שבישלתי את חוגלות האביב
ובעלי כנף אחרים ושאר דגים מפרפרים
שהביא למטבח ובקשו על נפשם לחזור למקומם.
קראתי בקול עשו
אהובי עשה זאת שוב ושוב ואשכח
את קול יעקב הקורא לי בחדרים בואי.
בחלקת גופך חלקים חלקים
ובבוקר שבת לאחר שכיסה כל הלילה
גופי בשפתיו ושדי בין ידיו מפרפרים
היה מתעטף בטלית ובוכה
שקוראת לו אהובי בקולי החיצון
וקולי הפנימי שומע אחיו.
ובשיר הזה התם
לא הזכרתי ולו פעם
את המילה דם, כי הוא נפש עשו.
לכתוב זה לזכור 