נאזים היקמת Nazim Hikmet מודרניסט, קומוניסט ומאהב של שירה ונשים

רשימה שפורסמה בטורי במגאפון, תרגומים משירתו של נאזים היקמת הנאספים לאיטם ולעיתם במגרות המחשב הצהובות. כמה מה הוצאתי בימים אלה לאור. התרגומים נעשו במהלך נסיעות, בטיסות ובהמתנות, ליוו אותי ונתנו מילים למראות.

שלושה שירים של נאזים חיכמת – המשורר והמחזאי התורכי, משורר האהבה הגדול
מייסד השירה התורכית המודרנית מוקדש לידידי אוהב איסטנבול יעקב פלד Jacob Peled

Nazim Hikmet

נאזים היקמת, המודרניסט (1902-1963). הוא המשורר הראשון שנטש את הצורה המסורתית של השירה התורכית – המחרוזת, בעלת פאתוס ולאומית, והראשון שכתב שירה אישית, שירת אהבה לעיר ולאישה, שירת געגועים מבתי הכלא בהם בילה שנים ארוכות כאקטיביסט קומוניסטי.

מזה כעשור אני קוראת את שירתו במקור ובתרגום (התורכית שלי חלשה עדיין), מתפעלת מביטויי האהבה שלו לאיסטנבול ולנשים השונות והרבות בחייו, לתנועה שלו ממקום למקום ולחיבור שקיים בתוכו בין האידאולוגיה הקומוניסטית הבאה מברית המועצות אליה ברח ושם למד ושהה לבין החברה התורכית המוסלמית המסורתית.

שירתו רוויה ברגש, הומניסטית בטבעה, מזדהה עם סבלו של האדם הפשוט, העממי. רוויה בגעגועים לאישה (לפעמים למינרוור ולפעמים זו אחרת) ולבנו ממט.

כך הוא כותב ב-11 ביוני 1957 מורנה, בולגריה:

כתבתי מכתב למינרוור, אמרתי:

העצים עדיין עומדים אך הענפים הזקנים מתים,

"פארק בוריס" הוא עכשיו "פארק החופש",

תחת עץ האגוז חשבתי רק עלייך,

רק עלייך, כלומר, גם על ממט

רק עלייך ועל ממט, כלומר מולדתי..

הספר החשוב והנפלא, המקבץ מבחר שירים ופואמות "ענק כחול עיניים", בתרגומה של עפרה בנג'ו מתורכית יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2009.

למרות יציאתו לאור, אני ממשיכה לתרגם באהבה רבה את השירים שמלווים אותי שנים רבות.

תרגום הוא לא אחת מחווה של אהבה.

1.

לפני שהשחר חובק את ההרים

לפני שהשחר חובק את ההרים

והמים תופסים אור ואש

תנשמת בקנים, קנים.

תן לקייקים שלנו להתנגש

עם החושך ותן להם להתמלא

בבוהק השלד של הדג.

לפני שהשחר חובק את ההרים,

גרור את הרשתות , בוא עם הבחורים.

איסטנבול 1929

עץ האגוז

ראשי הוא ענן קצף בתוכו ומחוצה לו אני הוא הים.

אני עץ אגוז בגולהנה פארק באיסטנבול,

עץ אגוז זקן מצולק ומסוקס

את אינך יודע זאת וגם לא השוטרים.

*

אני עץ אגוז בגולהנה פארק

עלי מרצדים כמו דגים במים,

כמו צעיפי משי, עלי מרפרפים .

קטפי אחד מהם, אהובתי שלי ונגבי את דמעותייך

העלים הם ידי – ויש לי מאה אלף ידיים.

אני נוגע בך ובאיסטנבול, במאה אלף ידי.

עלי הם עיני – אני נפעם ממראה עיני

אני מתבונן בך ובאיסטנבול במאה אלף עיניים

ועלי פועמים ומכים במאה אלף לבבות הולמים

אני עץ אגוז בגולהנה פארק

את אינך יודעת זאת וגם לא השוטר.

1 ביולי, 1957

בלצ'יק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.