לפרשת ראה שכולה עוסקת בראייה וביכולת האבחנה.

פרשת ראה, כולה עוסקת ביכולת הראייה ויכולת האבחנה וההגדרה של המציאות החיצונית, אך בעיקר בחיפוש אחר אבחנות חד משמעיות להתבוננות אתית וחברתית על המציאות. איני מבטוחה שאני מקבלת את הערכים וההגדרות כפי שהם מוגדרים
ובעבר התמודדתי עם זה דרך עולמה של אישה צעירה בספר "מסע איילה" .

והכול מדויק

פרשת רְאֵה

רְאִי,
שְׁנֵי לוּחוֹת אֶבֶן חֲרוּתִים וּמְפֻסָּלִים
וְאָרוֹן עָשׂוּי עֵץ
זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ
לְהָבִיא לַבַּיִת
שֶׁיָּקוּם

וְלֹא הָיָה לִי כֹּחַ לַעֲמֹד בַּפַּשְׁטוּת הַחֲגִיגִית הַזֹּאת
עוֹדוֹ דּוֹפֵק דּוֹדִי בִּשְׁנָתִי
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי
נַפְשִׁי לֹא יָדַעְתִּי
שְׂפָתָיו וּבַגְּבָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל
עֵמֶק אַיָּלוֹן בֵּין עִשְּׂבֵי הַקַּיִץ הַצָּהֹב
מוּטָל צֵל חָרוּבִים הַמְפַתֶּה לִישֹׁן בְּעֵירֹם
כָּל תַּחְתָּיו וּלְהִתְמַכֵּר לְרֵיחַ הַתַּחְמִיץ הַמַּקְדִּים תָּמִיד
אֶת הַפִּתּוּל שֶׁלִּפְנֵי קִבּוּץ נַחְשׁוֹן

הַכֹּל מְדֻיָּק וְחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
וּבִלְתִּי מִתְפָּרֵשׁ מֵעַצְמוֹ

רְאִי,
כַּמָּה מְעַט צָרִיךְ, שְׁנֵי לוּחוֹת אֶבֶן
וַאֲרוֹן עֵץ כְּדֵי
לִבְנוֹת בַּיִת

פנים אחרות

הַכֹּל חַיָּבִים בִּרְאִיָּה
וּבַהֲרָחָה וּבְהַקְשָׁבָה
לְקוֹלוֹת הַמַּיִם הַמְחַלְחֲלִים
בַּסֶּלַע הַקִּרְטוֹנִי שֶׁמִּתַּחַת לָעִיר
לִבְדִידוּת הַטִּפּוֹת בְּבוֹאָן עַל
הַדּוֹלוֹמִיט. וְרֵיחָהּ הֶחָרִיף שֶׁל
הַמַּרְוָה הַמְגָרֵד בְּשַׂעֲרוֹתָיו אֶת
קְצוֹת עֲצַבַּי. לַמַּגָּע הַקְּטִיפָתִי, כְּמוֹ תְּנוּךְ
אָזְנוֹ שֶׁל תִּינוֹק, עֲלֵה אֵזוֹב זָעִיר
שֶׁבִּמְקוֹם לְרַפֵּא כְּאֵבֵי לֵב
וּנְפִיחוּת הַגּוּף מֵעִיד עַל הַחְמָצָה שֶׁעָשִׂינוּ לָנוּ
כְּשֶׁבָּאנוּ בְּפָנִים אֲחֵרוֹת
אֶל תּוֹךְ הָמוֹן
שֶׁבְּרַגְלָיו לִטֵּף
אֶת אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת
וּבְפִיו נוֹשֵׁק לְאַבְנֵי
הַחוֹמָה הַמַּעֲרָבִית
וְלֹא רָאִינוּ
שֶׁבֵּין יְרוּשָׁלַיִם
לֶחָצֵר
הָיִינוּ וְהָיִינוּ
חַיָּבִים

בִּרְאִי-יָהּ

כרחם וכאפרכסת

מִלְּבַד הַחֵרְשִׁים
וְהַשּׁוֹטִים
וְהַקְּטַנִּים
וְהַטּוּמְטוּמִים
הַחִגְּרִים וְהַסּוּמִים
וּבְעִקָּר מִלְּבַד –
הַנָּשִׁים שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶן רוֹכְבִים הַקְּטַנִּים
וְרוֹאוֹת בִּמְפֻלָּשׁ בְּעַד הָאֲבָנִים וְהַגְּדֵרוֹת, הַתְּרִיסִים וְהָאָבָק
אֶת צַעֲקַת פִּתְאֹם שֶׁל יֶלֶד בִּשְׁנָתוֹ
אוֹ מְנוּחַת הַלְּחִי עַל הַשָּׁד גָּדוּשׁ עַד כְּאֵב
אֶת פַּחַד הַיָּחִיד הַמְפֹרָשׁ
בֶּהָמוֹן הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹתָיו
הַכֹּל חַיָּבִין.
וְאַחַר כָּךְ אֵלֶּה – שֶׁשְּׁמִיעָתָם אֵינָהּ
גְּמוּרָה

אַךְ רַק מִי שֶׁשְּׁמוֹ גָּזוּר מֵהַפָּגוּם וְשָׂם חַיָּיו
כְּרֶחֶם וְכַאֲפַרְכֶּסֶת כְּחֹמֶר
בַּל יַקְשֶׁה לְנַסּוֹת וּלְהַקְשִׁיב לְרִשּׁוּמִים,
אֵלֶּה – רְאִיָּתָם גְּמוּרָה וּשְׁנָתָם חֲסֵרָה
וְרוֹאִים כְּאוֹר הַפְלֶשׁ הַמְאַחֵד
לֵדָה וּמִיתָה בְּאַחַת וּבָאִים לִרְאוֹת לְלֹא יִרְאָה
כִּי מָה –
הַכֹּל חַיָּבִין בִּרְאִי-יָהּ