רגעים ממסע לא מדומה. בין לבין תמיד ליד קפה

ההרגשה היא שאני לא עושה כלום
אבל אני עושה משהו. מה הוא בלתי ידוע.
אני יושבת בכניסה לאקדמיה לאומנויות מקווה להתרכז
מקוה לעשות סדר קודם כל בתיק אחר כך ברגשות. להעיף כל דיבור מיותר
לשים זכרונות מרים בכיס עם ריצ'רצ׳ פנימי. לעטוף געגועים בנייר סנדויצ׳ים ולרגע.
לרגוע.
חסר לי התיק המתאים למסע הנוכחי.
מיהו החסר לי להיות אניי מישהו אמר למישהו אחר
לשירה יש כח מרפא זה נשמע יפה אמרתי
וראיתי את הפצע מתחת לדברים מדמם.

עלי לזרוק חפצים מעבר למעקה הספינה כדי שלא תשקע
בין השאר עלי להתייחס אליך כאל דבר מיותר
להשליך אותך וקרבתך את כל המיתרים הקטנים הקושרים לפרום
כמו רגע חטוף של מוות סמוי.

כך אמרתי אל הטלפון בלכתי על שביל בצד אגם והעיר זרה מאד.

כתבתי בפנקס הדברים שצריך לזרוק .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.